מרגישה שאני מהלכת על ביצים בכל הנוגע לבן של בעלי אחרת הוא יתקשר לאימו ויתלונן

לבעלי יש ילד בן 10 מנישואים קודמים. לנו יש ילדה משותפת בת כמה חודשים.
בכל פעם שבנו של בעלי מגיע אני מרגישה איך האווירה בבית נהיית מתוחה, אני מרגישה לא נעים בבית שלי, מרגישה שצריך לשקול כל מילה שנאמרת לו ושאסור להעיר לו על כלום.
אקדים ואומר שלא מדובר בילד רע חלילה או עם בעיות התנהגות. פשוט ילד מאוד מפונק (רגיל להיות ילד יחיד) וילדותי שרגיל לקבל כל מה שהוא רוצה ולא רגיל לשמוע את המילה "לא". אמו מפנקת אותו מאוד ולא מעזה להיכנס איתו לעימותים.
הערכים שלי הם קצת שונים ואני מאמינה שצריך ללמד ילדים גם סדר ומשמעת ולהרגיל אותם מגיל יחסית צעיר שאין משרתים בבית וכל אחד צריך לתרום במה שהוא יכול. אני לא מצפה מילד בן 10 שיסדר לי את הבית, אך אני מצפה שירים את הצלחת שלו כשהוא מסיים לאכול, שלא יפתח אריזות של אוכל וישאיר אותן פתוחות כך שכל האוכל מתייבש ומתקלקל, אם אכל או שתה משהו ליד המחשב וזה עשה לכלוך אז אני מצפה שינקה, שלא יניח רגליים על השולחן של המחשב וכד ושלא ירוץ כמו מטורף בבית כי יש בכל זאת תינוקת קטנה שנמצא לפעמים על הרצפה...
אני יודעת שבבית של אמו הוא לא עושה כלום, לא מזיז אצבע, לא מענישים אותו על כלום וכך הוא רגיל, אך אני תוהה אם עלי לקבל את זה בבית שלי. לבעלי אגב יש ערכים שדומים לשלי והוא מעיר לו מידי פעם אך נראה שזה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה. אני גם חושבת שאחרי מספר מסוים של הערות צריך גם לתת גם תגובה כלשהי. לדוגמא הוא ממשיך לשים את הרגליים שלו על שולחן המחשב למרות בקשותינו אז בשלב מסוים צריך להגיב ולאסור עליו שימוש במחשב לזמן קצר. בעלי רק מאיים ומאיים "שאם עוד פעם אחת הוא ישים את הרגליים על השולחן הוא לא ישתמש במחשב" אך זה רק איומים והילד קולט את זה.
אגב כמעט בכל פעם שבעלי מעיר לו או אומר לו "לא" על משהו הוא מתקשר לאימו ומתלונן והיא כמובן מגבה אותו. הוא גם מאיים שלא יבוא יותר.
אני חושבת אלף פעמים לפני שאני מעירה לו, רוב הפעמים אני נושכת שפתיים ומחזיקה את עצמי כי אני חושבת שזה לא מקומי לחנך אותו ואולי הוא ייעלב ממני (הוא הרי לא רגיל שמעירים לו ודורשים ממנו). עם זאת נהיה לי ממש קשה להחזיק מעמד כך ואני מרגישה לא נעים בבית שלי. להעניש אותו אני בכלל לא מעזה ולא חושבת על זה.
אני מרגישה שצריך לנהוג בו בכפפות של משי אחרת הוא יתקשר לאימו ויתלונן והאמת די נמאס לי מכל המצב הזה. התחושה שלי שבעלי מחכה שאני זאת שאחנך ואגיב ואני לא יודעת מה לעשות.
האם להפסיק לחשוש ולהתחיל להגיב ולקחת קצת בעלות על הבית שלי ועל החוקים בבית שלי?