אני ובעלי כבר שלוש שנים ביחד, אמא שלו קיבלה אותי אבל אף פעם לא כיבדו אותי

אני ובעלי כבר שלוש שנים ביחד התחתנו לפני שנה במשך השלוש שנים האלה אמא שלו
קיבלה אותי אבל אף פעם לא כיבדו אותי אח שלו היה מקלל אותי והיא תמיד הייתה מלכלכת עליי עם גיסתו ואני יועדת את זה כי גיסתו סיפרה לי
במשך שלוש שנים אני תמיד כיבדתי אותה מעל ומעבר הייתי מכינה להם לאכול בבית הולכ לקנות לה דברים שרוצה בקיצור באמת מעל ומעבר כשאני ובעלי היינו חברים היא סילקה
אותי מהבית שלהם כי היא רבה איתו פעם אחת התעצבנה עליי על איך שהייתי לבושה (חשוף)
פתאום מופיעה אצלי בבית אחרי שאומרים לה שלא מתאים שתבוא וזה אני הכי שונאת
בקיצור היא עושה מלא קטעים מגעילים וגם לבעלי כמעט לא עשינו ברית לילד בגללה אני לא יודעת איך הוא מעביר לה כאילו כלום היא לא אמא רגילה שצריך לכבד היא אומרת חבל הבאתי אותכם לעולם לו לאחים שלו ואומרת הייא צריך לתת אותכם לאימוץ ודברים דאני עכשיו בתור אמא לא מאמינה שאפשר להגיד לילד. אין את מי לכבד פה והוא בכול זאת מכב אותה הוא אומר לי ככה היא מה אני יעשה
ואני רבה איתו שיעמיד אותה פעם אחת במקום הוא עשה את זה אבל כניראה שזה לא מספיק היא ממשיכה
עכשיו יש לנו ילד בן שלושה חודשים וההורים שלו מבקשים לראות אותו אבל אני פשוט לא סובלת אותה
אני לא מסוגלת לראות את הפרצוף שלה מרוב שהיא עשתה לי רע. אני ובעלי אמרנו ששבת אחת נלך לאבא שלי
שתי שבתות בבית ושבת אצל ההורים שלו הייתי מוכנה להתפשר בשביל בעלי אבל פתאום הם מבקשים לראות אותו כול כמה ימים. ההורים שלו ממש רעים לא עזרו לנו בכלום אפילו כעברנו לגור פה ועם הילד אפילו לברית לא שמו מתנה לעומת ההורים שלי שכול שנייה רק עושים נותנים לנו יתר ממה שצריך
ומעצבן אותי שאת זה הוא לא מעריך. אני ובעלי הגענו למצב שאנחנו רבים כאסח שאני רוצה להתגרש ממנו בגלל כול המצב הזה
אני מרגישה לא שווה בפני בעלי שזה מגיעה להורים שלו כאילו כול מה שעשו לי ועושים לי הוא ממשיך כאילו כלום אני מרגישה אפס בעיניו
לא עוזר שאני מדברת איתו נשבר לי אני החלטתי לקחת את הילד ולעבור לאמא שלי עד שנתחיל עם כול תהליך הגירושין אני מרגישה שהגעתי לסוף הדרך מה ניראלך שאני צודקת בהתנהגות שלי
שימו אותכם במקומי ותגידו רק תאמת מה אתם הייתם עושים?