שנה וחצי עברה מאז שנפרדנו, ואני עדיין נזכר ברגעים שלנו...

בס״ד

עבר כבר שנה וחצי - ותאמת ?
בהתחלה לא האמנתי שאני ישרוד אפילו שבוע

אבל כבר עבר שנה וחצי , והיא פשוט לא יוצאת לי מהראש , אני מוצא את עצמי כל יום אבל באמת כל יום דופק עליה סטוק מפחיד ממשתמשים שונים בפייסבוק , באינטגרם , ממש לרמת החברים והעוקבים .

אובססיה - זה איך שאני מגדיר את זה .


הכל התחיל בגיל 16 ככה .. הכרנו .
ובאמת שפשוט הרגשנו שהולך להיות משהו .

אני הייתי הראשון שלה במיטה וגם היא שלי .

היינו נפגשים במשך חצי שנה פשוט כל יום - כל יום .
וגם זה - אובססיה .
מאד סגורים בתוך עצמנו מאד רכושניים אחד כלפי השני
מפחדים מהפרידה , אבל יחד אם זה היה לנו ממש משעמם -והיינו עושים סצנה פשוט מכל שטות .

אחרי החצי שנה הזאת זה התחיל להיות פעם ביומיים ככה .. ומאז פשוט רבנו כל יום - לא , לא רבנו
היתווכחנו .
תמיד שנינו חשבנו שאנחנו יודעים הכל ומבינים הכל ולכל סיפור היינו נותנים תיאוריה כאילו אנחנו איזה פסיכולוגים

פשוט כל דבר שקיים , זה היה נגמר בטוב , את צודקת
או טוב , אתה צודק .

היה רגש , המון , לא יכלנו אחד בלי השני
ולא יכלנו אחד אם השני .

אבל מעבר לוויכוחים - היה לנו מערכת יחסים מאד משעממת ומלאת סקס מהרמה הטובה ביותר

זה שהיא הייתה משעממת זה לא אומר שלא אהבתי אותה כן ?
הייתי מטורף עליה כי היא פשוט הייתה כמוני ,
ילדותית כזאת , אם המון חוש הומור , צוחקת על הכל

וככה זה המשיך עד גיל 18 - כן , הגיוס
היתגייסתי לקרבי - או קרבי לייט איך שתבחרו
היתגייסתי ל - ״שריון״

כן 17,4
בהתחלה היה שבוע בסיס 2 ימים בית
אחרי זה שבועיים בסיס 3 ימים בית
אחרי שה 3 שבועות בסיס ו 4 ימים בית

אחרי ה3 שבועות שחזרתי - פתאום שמתי לב שאני והיא לא בדיוק אותו דבר , אני כבר לא צחקתי מאותם בדיחות - לא הייתי מנתח כל דבר ומזיין עליו תשכל - נהייתי - איך אפשר להגיד .. נורמאלי ?

(כן , הצבא שינה אותי , ועכשיו אחרי תקופה של שנתיים אני יכול להגיד לכם שאני בנאדם שונה לחלוטין בכל מני מובנים - אני לפני הצבא ואני בצבא זה פשוט 180מעלות)

האובססיה נשארה , אל תטעו .
כל יום היינו מדברים בוואצאפ וכל יום הייתי לוחץ עליה שתשלח לי כל מני תמונות וסרטונים שלה - יכול להיות שבקטע הזה יצאתי לא בסדר , מודה .

בקיצור - אחרי ה 3 שבועות שהרגשתי שאנחנו כ רק לא משדרים בדיוק על אותו גל - היה הסקס האחרון שלנו
סקס שהיה יותר - נסיון לתקן משהו -
ופשוט הרגשתי , הרגשתי שזה היה כאילו בכח
כאילו היא לא באמת רצתה - כאילו היא הייתה חייבת
ב 17 הנוסף שהלכתי היה לי שבוע שטח וזה אומר שבוע בלי טלאפון - ואמרתי לעצמי שגם אם אני נכנס לכלא לא אכפת לי - אני לוקח את הטלאפון איתי .
ומתוך 1300 חיילים רק אני ועוד אחד שהיה חריג באו אם טלאפון וש המפקד שלי שאל אותי למה הבאתי סיפרתי לו תסיפור והוא אמר שזה לא מעניין אותי ופשוט זרקתי עליו .

הרגשתי שזה תלוי בחיים שלי - ופשוט היתקשר תח עליה כמו מטורף , שלחתי הודעות , הכל
למה אתם שואלים ?
פחדתי שזה יברח לי
פחדתי שזה יגמר
רציתי להחזיר את זה

וכל שיחה שהיתקשר לי עליה
היה לי תירוץ למה היא לא יכולה לדבר עכשיו
ובפעמים הבודדות שהיא כן יכלה לדבר זה רק אני דיברתי
פשוט המצאתי סיפורים באורך של שעה בערך
רק בשביל שהיא תשמע אותי ואני אותה .

כל הסיפורים היו שקר .
אבל זה היה למען מטרה טובה
אחרי ה 17 הסיוט הזה של פחד וגעגוע הגעתי הביתה
רצית להיפגש איתה בערב , אבל ?
היא ישנה אצל דודה שלה באותו יום
( ככה היא אמרה , תכף תגלו את האמת . )

אמרתי בסדר ופשוט התחלתי לזיין לה תמח אם עוד כל מני סיפורים ואמרתי לה שאני מתגעגע וזה

יום אחרי זה היא באה עליי בצהריים כזה - היא אמרה שלום לאמא שלי וחיבקה אותה - היה בניהם חיבור מאד עמוק - היא באמת אהבה אותה - אפילו שזה נגמר היא כתבה לי ולה מכתב פרידה כזה .

וברגע שהיא הייתה צריכה לעזוב אותה ולהיכנס איתי לחדר - פתאום השמחה נעלמה - היא נהייתה לחוצה .

חיפשה כל מני דברים , חיטטה לי בטלאפון , העבירה 200 ערוצים בדקה .

אחרי 17 הייתי חרמן מת אבל הכל פשוט נעלם לי , לא רציתי בכלל .

שאלתי אותה מה יש לה , למה היא מתנהגת ככה ?
היא אמרה שלא קרה כלום .
כעבור כמה דקות היא לקחה את הבגדים שלה מהכביסה ( היא תמיד הייתה משאירה כמה ואמא שלי הייתה מכבסת לה המכונה ) ואמרה שהיא לא רוצה להתריח אותה .

ואחרי שהיא הלכה בתירוץ שיש לה עבודה
( הבנתי שזה תירוץ , אבל רציתי שהיא תילך . )

אמא שלי אמרה לי : אתה יודע שאני רק בערך ורוצה שיהיה לך רק טוב - אבל כפרה , משהו פה מסריח

אני חושבת שיש לה מישהו
אני פשוט צרחתי עליה וקיללתי אותה - לא הייתי מוכן לקבל את זה בשום צורה ולא הייתי מוכן להאמין לזה בשום צורה , וגם אבא שלי ו2 אחים שלי כולם אמרו לי אותו דבר - שנאתי את כל המשפחה שלי באותו רגע .

ה 4 ימים האלו שהייתי בבית עברו בלי לראות אותה יותר .

ואחרי זה הלכתי לעוד שבוע לבסיס - שבוע שהרגיש כמו נצח - לא עזבתי תטלאפון .
ושאני אומר לא עזבתי אני מתכוון לזה .

רק חיכיתי , חיכיתי להודעה ממנה .
וכעבור 3 ימים שהייתי בשירותים אחד החברים שלי אמר לי שהיא שלחה לי הודעה ( הטלאפון היה בטעינה )
פתאום לא הייתי צריך שירותים , הרגשתי שכל המטרה שלי בחיים זה להגיע עכשיו לטלאפון

היא כתבה לי : ?
עניתי לה ?
היא כתבה : טוב תאמת שזה היה הודעה ארוכה מאד שלקח לי בערך 40 דקות לקרוא , אני בטוח שתבינו לבד.

באותו רגע , חשך עליי עולמי , רק מלראות את ההודעה הארוכה , בלי לקרוא , קראתי רק אחרי 20 דקות של עיכול , שזהו , נגמר .
ובתוך כל ההודעה הארוכה הזאת היא אמרה שיש לה חבר , ובאמת שלא האמנתי , והסיבה העיקרית שלא האמנתי זה כי היה לו שם של בת

בקיצור , כעבור איזה חודש אני מנסה להיכנס לפייסבוק שלה - ו ? חסמה אותי , גם באינסטגרם
גם את אמא שלי , את אחים שלי , את חברים שלי .
כולם .

פתחתי פייסבוק מזוייף - והיא אישרה אותי .
ומה ראיתי ?
תמונה שלה אם מישו
מלפני חודשיים ( שהוא העלה ותייג אותה )
ואז מלפני שבוע ( שהיא העלתה )

אתם מבינים בעצם מה היא עשתה ? אתם מבינים ??
היא הייתה איתי , החליטה שהיא לא רוצה עוד , הכירה מישו , ורק אחרי שהיא הרגישה שהמידע הזה ישאר איתה עזבה אותי כי היא פחדה ליפול בין הכיסאות ולהישאר לבד .

מאותו יום , רציתי מאד שיהיה לה חרא בחיים
חלמתי על היום שאני יהיה אם מישי שאני אוהב והיא תראה אותי מהצד ותהייה לבד ותמות מקנאה .

ועכשיו שכבר עברו להם שנתיים .. אני עדיין חושב עליה
אני עדיין נזכר ברגעים שלנו , אני נזכר בהמון דברים שהיינו ביחד , ואני מרגיש שיכלתי לעשות את המערכת יחסים הבאת מושלמת - אני מרגיש שזה אשמתי

אולי זה מהשטיפת מח שהיא עשתה פי מההודעה הזאת - שהיא האשימה רק אותי והכל רק בגללי .

אני יודע שזה כתוב בצורה שכאילו כתבתי אותה מהראש - אבל לא , זה מהלב . -
ככה אני מביע את עצמי בצורה יותר טובה .