היי. אז אני בן 18 וחצי בערך.
אני מרגיש שממש פספסתי את כל גיל ההתבגרות וכל הנעורים אם אפשר לקרוא לזה ככה.
ביסודי ובתיכון הייתי מכיתה א עד כיתה יב רק עם בנים. לעולם לא חוויתי ערבים חברתיים או טיולים או את כל הדברים שכל הילדים הרגילים עושים. אף פעם לא היו לי ידידות או בכלל אינטראקציות עם בנות. רק בכיתה יב התחלתי לצאת סוף סוף עם חברים ולהכיר קצת בנות ואפילו חוויתי את הנשיקה הראשונה שלי ולאחר מכן הכרתי גם את החברה הנוכחית שלי.
אני מוצא את עצמי בעבודה מדבר עם כל מיני בנות שמספרות לדוגמה על איך הן בתיכון ועל ערבי כיתה ופעילויות שעושות ובגרויות וחברים טובים ואני בכלל לא מכיר את הדברים האלה.
אף פעם לא עישנתי (סיגריה לפחות) ולא שתיתי בחיי.
כל אחד שאני רואה בתיכון כלשהו שהיו בו בנות אני פוט מקנא בו שיש לו חיי חברה. זה נשמע מוזר אבל אני מרגיש גם שכולם עושים לפחות 4 יחידות מתמטיקה ואני עשיתי רק 3 וכאילו משהו פגום בי ואני לא חלק מהנורמה ומכל החוויה של הילדים. כל חוויות התיכון והמבחנים ומה לא, כאילו אני חריג.
ואני גם יודע שחברה שלי בעבר (כשהייתה בתיכון) גם הייתה מאוד פעילה ואפילו בתנועת נוער ובהכנות לצבא והיא תמיד הייתה חברותית עם בנים ויוצאת לדברים חברתיים וטיולים ואפילו למועדון לכבוד פורים (עם הכיתה!) ואיך היו לה כמה חברים וחבר ראשון ונשיקה ראשונה בכיתה ח, ואני פשוט משתגע.
אני קנאי ברמות מטורפות וכל זה כל כך לא ברור לי כי לא חוויתי את זה בעצמי אז יוצא שאני כאילו מתאכזב ממנה ומקנא ולא יודע מה עובר עליי כל הרגשות שלי מתבלבלים.
אולי זאת סתם פריקה אתם לא חייבים לענות אבל זהו... תודה למי שקרא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות