אין לי מושג כבר מה לחשוב.
היו לי חברות, גם כמה מבית הספר וגם כמה שהכרתי במסגרות שונות.
כולן איכזבו אותי בדרך דומה או שונה.
אלה מהתיכון טענו שישמרו על קשר ואין דבר כזה שלא. כמובן שלאחר התיכון לא שמעתי מהן בכלל וגם כשניסיתי לדבר איתן- לא ממש יצא מזה משהו אבל לפי מה שראיתי, הן כן שמרו על קשר עם כמה בנות אחרות, שהיו בכיתה שלהן (אני לא הייתי).
בעבודות השונות גיליתי שהפרצופים המחוייכים הם שקר והבנות שם יותר רעות ממה שהן עושות את עצמן. חיוכים בפניי אבל ריכולים והסתות כלפיי מאחורי הגב שלי.
במסגרות אחרות פשוט לא ממש החזיק הקשר או שאנשים פשוט השתנו וכבר לא מצאתי חיבור לסגנון החדש שלהם (הייתה לי חברה טובה שהפכה לערסית והסתובבה עם אנשים שאני לא רוצה להסתובב, אז זה פשוט התנתק מעצמו...ואחר כך כשהיא ניסתה להיות בקשר, אני פשוט לא רציתי וזה נגמר).
אני טיפוס חברותי ומאוד קל לי להתחבר לאנשים, מכל סוג. העניין הוא שאני לא רוצה להסתובב עם כל אחד ולכן אני לא הופכת לחברה של כל מי שאני מדברת איתה.
אני לא מבינה מה לא בסדר בי.
אני מנסה לחשוב אולי משהו בי היה לא טוב, אולי שידרתי משהו אחר ממה שחשבתי...אבל אין לי מושג.
יכול להיות שאני פשוט מצפה ליותר מדי ומתאכזבת. אני מרגישה שכל מי שחשבתי שהיא סבבה- איכזבה אותי והוכיחה לי שלא.
בתיכון לא היו לי ממש חברות כי הסגנון של האנשים שם היה סגנון שלא אהבתי בכלל והעדפתי להתבודד מאשר להתחבר לטיפוסים כאלה.
הכי קל עכשיו להגיד "צאי ותכירי". זה לא כזה קל.
לפעמים אני פשוט מוותרת ומבינה שכרגע אני לא אמצא אף בחורה נורמאלית שתתנהג בצורה נורמאלית (לא תקנא, לא תהיה צרת עין, לא תרכל על אנשים שאוהבים אותה וכד').
מבאס שלאנשים יש מלא פרצופים ואף אחד לא אומר את האמת בפנים, כמוני. אני לא מסתירה כלום וכמובן שלא אומרת דבר אחד ועושה דבר אחר לגמרי...
מישהו יכול להבין/לשער מה הבעיה איתי?
לא הגיוני שזה פשוט "חוסר מזל"...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות