משוחררת, אבא עשיר ולא מוכן לעזור- זו הדרך שלו להשאיר אותי קרובה?

היי
מקווה שזה לא ישמע מתבכיין ותצליחו להבין אותי.

אני בת 22 משוחררת, זה 5 חודשים.
אבא שלי מבוסס מאוד, אבל לא מסכים לעזור כלכלית כמעט בכלום, הוא משלם את חשבון הפלאפון שלי וביטוח בריאות.
ההורים שלי גרושים, אני גרה עם אמא שלי ואם זה היה תלוי בה היא הייתה מורידה לי את הירח אבל אין לה אפשרות לעזור. אבא שלי נשוי בשנית עם ילדים קטנים.

אני בקשר טוב עם אבא שלי ומאוד מעריכה אותו, אבל מאז ומתמיד הוא היה ברזל בכסף. כל דבר, מאז שאני קטנה, הייתי צריכה להתחנן כדי לקבל. לכל דבר הוא מביא טיעונים אידיאולוגים או ערכיים אבל שורה תחתונה הוא קמצן. פעם זה היה כדי 'לחנך אותי להעריך כסף', אחר כך היה 'מה עושים אלה שאין להם' ועכשיו זה 'אני בגירה' או 'מה יהיה כשאפשוט רגל' או 'אני לא מאמין בזה'.
שתבינו שכולם בטוחים שאני הילדה המפונקת של אבא ושיש לי 'קרש קפיצה' מטורף בחיים וזה כל כך לא נכון. אני לא בן אדם של גחמות, אני לא מפונקת, ואני לא מבזבזת על מותרות שופינג ובילויים.
הייתי קצינה ושירתתי שנה בקבע, בינתיים כל הכסף שקרעתי עליו את התחת מתחיל לחמוק מבין הידיים. אני מבינה שאני בת 22 ואני כבר צריכה להתחיל לממן את עצמי ואני רוצה בהמשך החיים לא להיות תלויה באף אחד, אבל זה לא קל על ההתחלה.
מבין החברים והסביבה שבגילי אני מכירה את כל קצוות הקשת, כאלה שמקבלים קצבה חודשית מההורים ועד כאלה שמשלמים להורים שכר דירה על המגורים בבית. וגם כאלה שההורים קורעים את עצמם בשביל לעזור.
אצל הורים גרושים זה מקבל נופח שונה, כמו כאלה שמאיימים לנתק קשר אם ההורים לא נותנים כסף (מכירה כאלה). אני לא כזאת ולא חושבת שאהיה מסוגלת להציב אולטימטום כזה.

ניסיתי לדבר עם איתו ולרמוז לו כמה פעמים אבל הוא אומר שזה לא הזמן המתאים לעזור. וכשאתחיל לימודים אקדמאים (רוצה באוקטובר 2017) אז יהיה על מה לדבר, למרות שאני יודעת שגם אז אצטרך להתחנן על הברכיים. (וכמובן שלא אוכל מלגות)

אני מרגישה שמעל לכל התירוצים הוא ככה שומר אותי קרובה אליו ותלויה בו והוא אוהב את זה. הוא זורק כסף על חופשות במלונות כל איזה חודש עם המשפחה שלו, רכב יוקרה ולאחרונה קנה בית חדש ומפואר. אבל כשזה מגיע לדברים שחשובים לי הוא בונקר. דוד שלי חבר טוב של אבא שלי ועובד איתו בעסקים (כן יודעת שזה נשמע מוזר שהוא בקשר עם האקס של אחותו) והוא אומר לי כל הזמן לא להספיק לבקש ולנדנד, שאין לי סיבה להרגיש לא בסדר ושאין לי בכלל מושג על כמויות הכסף שיש.

אתם חושבים שההרגשה שלי ליגיטימית? מה אתם חושבים שעלי לעשות?