שלום לכל מי שקורא. היום(23.5), לאחר הבגרות במתמטיקה, אמא שלי אמרה לי שהיא לוקחת אותי ומחכה לי כבר חצי שעה. כמובן שהתעצבנתי עליה כי קבעתי תוכניות והכל. נכנסתי לאוטו והיא אמרה לי שתי מילים. "סבתא נפטרה". התחלתי לבכות. צעקתי שאני לא רוצה את זה. ככה עד שהגענו הביתה. הייתי מאוד מאוד קשורה אליה. הסבתא השניה ושני הסבים שלי נפטרו כשהייתי קטנה מאוד ואני לא זוכרת כל כך הרבה, אבל אותה הכרתי טוב במשך 18 שנים. ההלוויה הייתה קשה מנשוא. מאחלת שאף אחד לא ידע צער כמו שחשתי. ואז חשבתי לעצמי, מה יקרה כשההורים שלי, שיבדלו לחיים ארוכים, יגיעו לאותו מצב חס וחלילה? כמעט התעלפתי בהלוויתה של סבתי עליה השלום, אז מה יקרה עם אמא ואבא? ויותר מכך, איך יוצאים מהאבל? אף פעם מחשבות על מוות לא הפחידו אותי. רק עכשיו, כשאני חושבת על העובדה שהמוות כה קרוב, החיים כל כך קצרים.. איך מתמודדים עם תחושת האבדון שהיא הותירה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025