האיש שהכי אהבתי והכי סמכתי עלייך פגע בי ומחר עוזב, להגיד לו?

אוקיי, אז היי... אשתדל לקצר, ואני מקווה גם שיאשרו את שאלתי בהקדם. אני לומדת בחטיבה ובתחילת השנה הכרתי בצופים מישהו מדהים. הוא המדריך שלי... הוא שם לב שמשהו לא בסדר איתי ודיבר איתי. התעניין, חקר, הסתקרן. הוא גם חיבק אותי לראשונה... בגיל 13 ויום, כשאמר לי- "את רואה? אמרתיל ך שבסוף הכל יהיה בסדר". זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו אי פעם חיבק אותי (אולי גם כשנולדתי אבל זה לא זכור לי כלל וגם אם זה קרה, זה נמשך לכמה ימים בודדים ולא מעל גיל שנה). אהבתי אותו הרבה יותר מאשר מדריך בצופים ולא הסתרתי ממנו כלום. גם לא את הרגשות שלי כלפיו.
בזכותו היום אני אוהבת את עצמי... בערך בפבואר התחלתי לשים לב להתנהגות שונה, הוא החל פחות להתייחס אליי. פחות להתעניין, פחות לדבר איתי, פחות לעודד ופחות לחבק, מה שכן יותר לסנן אותי. עברתי על כל השיחות שלנו בוואצטס אפ, ושמתי לב שזה באמת היה כך כל הזמן הזה! מעולם הוא לא התייחס אליי ולמצבי ברצינות, הוא בקושי הגיב ולרב אפילו סינן. לא באמת אכפת לו ממני, ומעולם גם לא היה לו אכפת...

אז מאז תחילת מרץ לא דיברתי איתו יותר בשום נושא הנוגע למשהו שקורה לי או עובר עליי, עד כמה שהיה קשה. וכך פחות דיברנו אחד עם השנייה... זה נמשך כבר שלושה חודשים. והיום, הגענו למצב שאנחנו אפילו שלום לא אומרים אחד לשנייה. ובפעולות, זוקרקים אחד לשניייה משפט וחצי וזהו וגם אותם אני יוזמת.

מחר הוא עוזב לחוץ לארץ... לכמה חודשים. האמת, אני די משחה שהוא עוזב. הוא פגע בי, לאדם שהכי אהבתי בעולם לא באמת היה אכפת ממני. אבל בכל זאת, מחר תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו עד שיחזור. מצד אחד אני לא ממש וצה לראות אותו או לדבר איתו... מצד שני אני לא רוצהשיעזוב וישאיר אותי עם ההרגשה הזאת.
אני רוצה להבין למה זה קרה. למה לעזאזל הוא הפסיק לדבר איתי? למה בשביל שהוא יגיד לי היי אני זו שצריכה לפנות אליו, למרות שאני רואה אותו עומד בצד, מסתכל לי בעיניים אבל כאילו מפחד לגשת אליי? למה הוא גרם לי לחשוב שבאמת אכפת לו ממני ואוהב אותי אם הוא לא, למרות שיידע כמה אני רגישה וכמה שהוא חשוב לי? למה??
אני לא יודעת מה לעשות... פשוט לעבור את הפעולה מחר וזהו? או לבקש לדבר איתו על כך אחרייה?