האם הדת זו סיבה מספיק מוצדקת כדי שלא נהיה ביחד? לא יודע מה לעשות...

לאחרונה אני חווה מצב נוראי של תסכול. זה פעם ראשונה שאני פותח את הסיפור הזה כדי לשמוע מה אנשים חושבים. לפני כמה חודשים עברתי לגור לבד בחולון, בדירה שממוקמת קרוב לקהילות החרדיות שיש שם..עד שעברתי לשם אפילו לא תיארתי לעצמי שיש שם איזורים שלמים שנהפכו להיות כמו בני ברק. חרדיים לגמריי. כחלק מהרצון שלי להתקדם החלטתי לפתוח קיוסק בעיר. אני לא גר בתוך השכונות החרדיות, אבל סמוך לשם. חשוב לי לציין לפני כל זה- שאני בחור אתאיסט, מעולם לא היה לי שום קשר עם הדת מלבד העובדה שעשיתי ברית מילה ועליתי לתורה בגיל 13. אין בי שנאה לדת או חלחלה מלשבת בקידוש ועשיתי את זה לא פעם. פשוט לא מאמין בשום דבר.
מאז שהגעתי לשם תפסה לי את העין במיוחד ילדה שגרה סמוך אליי. ולא פעם יצא שהסתכלתי כדי לראות מאיפה היא מגיעה ואיפה היא גרה. אחרי בירורים הבנתי שהיא בת 22.
היא הייתה נכנסת אליי הרבה לקיוסק לקנות דברים, אפילו לא יוצרת איתי קשר עין. פשוט מסתכלת לרצפה אפילו תוך כדי שהיא שואלת אותי כמה עולה דבר מסויים. אני חושב שהיא גם אף פעם לא הסתכלה לי על הפנים. כל הניסיונות להתקרב אליה מצידי נכשלו, בגלל התשובות הקצרות והענייניות שהייתי מקבל, לא מסתכלת, בטח לא מחייכת, ואפילו את העודף לא רצתה לקחת לי את מהיד, אלא סימנה לי שאני יניח על השולחן. יש קרירות וריחוק שאתה מסוגל לשבור, ויש קרירות שגם פיל לא יצליח לשבור. חוץ מ"תודה" ויציאה מהירה מהקיוסק לא שמעתי ממנה מילה.
לעומת זאת כשהייתי נתקל בה לא הייתי מצליח להוריד ממנה את העיניים, וניסיתי לעשות הכל רק כדי שהיא לא תלך.
במהלך הזמן שאני עובד בקיוסק התחברתי ויצרתי קשרים עם המון אנשים. אחד מהם הוא בחור חובש כיפה בגילי אבל רחוק ממני מאוד בצורת החיים, שהיה בא לשבת איתי על בירה והוא היחיד שסיפרתי לו על הילדה הזאת. בהתחלה הוא ניסה להגיד לי, תשכח, תפרוש. זה לא יילך. היא לא תצא עם דתי סרוג. אז איתך? היא חרדית. אני מכיר את האבא. אבל בכל זאת אשאל אותה אם אתקל בה. ואני ישבתי עליו חזק כדי שיעשה הכל כדי שיתקל בה, יום אחד הוא בא ואמר לי שהיא מסרה "מי שרוצה להכיר אותי שיעבור דרך הרב שלי. אני רק לשידוך." ושוב, הבחור מנסה ואומר רק תשחרר ממנה. לא חסרות בחוץ אחרות. אין בכם שום דבר דומה. אבל בחור שלא מכיר את המילה לא, מה הוא עושה? מתקשר לרב. השאלה הראשונה שהוא שאל אותי כשדיברתי עליה היא "מי זה הרב שלך, אני מבקש בבקשה שהוא יתקשר אליי" כשעניתי לו שאין לי רב, הוא התפלא, ושאל "כמה שעות אתה לומד תורה ביום?" כשעניתי לו שאני לא לומד תורה, אני בכלל לא מאמין, בכלל כל קשר ביני ובין הדת מקרי בהחלט, הוא אמר לי "מצטער, זה לא רלוונטי. היא חרדית, אתה בכלל מחפש להתחתן?" כשעניתי לו שכן, שרק יוציא אותנו לפגישה הוא אמר "אני בתור אדם ירא שמיים לעולם לא אוציא שידוך של חילוני וחרדית. לא אקח על עצמי ירידה רוחנית שלה, לא אוציא שידוך כזה, אבל אתה תמיד מוזמן אליי לשיחות ומוזמן לבית הכנסת לשיעורי תורה. כל טוב." וניתק. כשהבנתי שזה לא יעבוד, פניתי אליה באחת מהפעמים שראיתי אותה. ואמרתי לה, אני יודע שזה לא מקובל, אבל משהו בי ממש רוצה להכיר אותך. אפילו סתם בתור ידיד. מיותר לציין שגם פה, היא לא הרימה אליי את המבט, ואמרה לי "איך אתה מדבר? זה לא לכבודה של בת ישראל שיהיו לה ידידים, לא לכבודה של תורה" כשעניתי לה איך אפשר, איך אפשר להיות ככה? היא ענתה לי ש"בן אדם גדול הוא זה שמבטל את רצונו בגלל רצון שמיים" או לכבוד בורא עולם או כבר לא זוכר מה היא אמרה. מיותר לציין שחזרתי הביתה שבור לגמריי, אבל משהו בי אמר לי שהיא נדלקה עליי. שזה שהיא מתאמצת לא להסתכל זה רק כי אני עושה לה את זה. שאין אני בסוף יצליח. ולא ויתרתי ואחרי כמה זמן, אמרתי לה "כשהתכוונת מבטל רצונו, התכוונת שאת כן רוצה אותי פשוט שאסור לך?" הרי למה שהיא סתם תגיד בן אדם צריך לבטל רצונו. סימן שהיא רוצה! והיא רק ענתה לי "תעזוב אותי כבר, תשתחרר ממני, בעלי יהיה תלמיד חכם. ולא עובד בקיוסק. בעלי יראה ספרים של קדושה ולא בנות באייפון."
וניסיתי להסביר לה שהיא שופטת אותי סתם. היא לא מכירה אותי בכלל ואם תתאמץ להכיר, אולי היא תגלה שאני בכלל לא אחד מנייאק, סטוציונר כמו שהיא חושבת. שגם לי יש לב. והיא לא מוכנה לשמוע. רק מסתובבת והולכת..
הרחקתי לכת והגעתי לרב של כל הקהילה, שרק כדי להשיג פגישה איתו הייתי צריך לחכות תורות ארוכים ושעות.. כשבאתי לספר לו, הוא אמר לי ""עזוב צדיק, זה לא שייך. דבר כזה לא שייך אצלנו, לא כי אתה פחות טוב, לא כי אתה פחות יהודי- כי אין בניכם התאמה". מרוב שהוא קלט את הבאסה שעל הפנים שלי, הוא קם לחבק אותי. עד כדי כך הרגשתי קטן ואפס. שצריך להפוך את כל העיר כדי שהיא תסכים אולי לשבת איתי לפגישה, כדי לשמוע על עצמי. כדי לשמוע מי אני. לפורר את הסטיגמות.

אל תשאלו אותי מה היה בבחורה הזאת שמשך אותי כל כך להכיר אותה.
הרבה פעמים הסתובבתי בחברה של נשים דתיות, אם זה בצבא, בלימודים, אפילו כשהייתי גר בפתח תקווה היו שם כמות לא מבוטלת של דתיים- חרדים. אף פעם לא חשבתי אפילו להביט על אחת כזאת, הרי מה קשור בכלל.
אני לא יודע מה עבר עליי ברגע שהרגשתי שאני חייב להכיר אותה. שאני שומע אותה צוחקת בטלפון עם חברות שלה תוך כדי שהיא קונה משהו, אני פשוט מרגיש שאני נמשך לאופי שלה. ולמראה. ולכל דבר שיש בה. אני מת לראות את הגוף שלה. מת לראות אותה עם שיער פזור. מת לשבת איתה ככה סתם בים ולנהל איתה שיחה על החיים, מת שהיא תייעץ לי מה לעשות בעבודה. או מה כדאי לאכול עכשיו. זה דבר דפוק.
לפני כמה זמן ישבתי לראות את התוכנית בייק אוף בטלויזיה וראיתי את חן ואלון, זה כאילו ה"אישור" שחיפשתי לאורך כל הזמן. הנה, הוא חילוני, היא עם כיסוי ראש, ושניהם מודים- יש לנו זוגיות מוצלחת ומאושרת. הנה, אפשר גם ככה. זה עוד יותר נתן לי דחף לנסות. אם זה הלך אצלהם, למה אצלנו לא?

כשסיפרתי לה על זה היא רק אמרה לי שהיא לא מכירה תוכניות טלויזיה ולא לוקחת דוגמא מאישה שמופיעה במקום כזה. כשהסברתי לה שאני לא מתכוון לשנות אותה, למה לי, הרי התאהבתי בה ככה. עם החצאית הארוכה והשיער השטני שהיא עושה לו צמה ארוכה ואפילו עם הטלפון נוקיה שבהתחלה צחקתי עליו שהוא מלפני 100 שנה. אני לא יטיל ווטו על כיסוי ראש, גם לא על שמירת שבת או כל דבר אחר שהיא עושה. אז היא ענתה לי ומה אם נתחתן? אתה תשמור נידה חצי חודש? תסכים לשלוח את הילדים שלך לישיבות? ומה אם נקים בית, אני לא מוכנה להכניס אינטרנט הביתה- מה עם האייפון שלך? לא תראה יותר טלויזיה? אין יותר מחשב? שני כיורים? איך אני אחנך את הילדים שלי לבית של יהדות ושל שמירת שבת, כשיראו את אבא שלהם נוסע בשבת ואני שומרת? מי יברך על היין לקידוש? מחלל שבת שפותח יין נאסר.. והנחיתה עליי אלף שאלות בשניה וחצי.

אחר כך חשבתי עם עצמי כל הלילה ואמרתי לעצמי שתלך לעזעזל כל הטכנולוגיה הזאת. זה לא שווה את זה. מה שווה לי האייפון? מה תיתן לי כבר הטלויזיה? מה זה משנה אם הילדים יילמדו באורט או אצל רב מסויים? וכשבאתי כבר להגיד לה שזה לא מעניין אותי, האייפון יכול להתאדות- גם כל הדברים האחרים, היא פשוט אמרה לי "אמרתי לך ממזמן לשחרר ממני. אני מתחתנת. ביום רביעי סגרנו"

ואני נשארתי שם כמו כלב. שהיה מוכן לוותר על הכל בשבילה. הייתי מוכן לוותר על הכל רק כדי להיות "יהודי כשר" כמו שהיא מבקשת, ויתרתי על הכל, לא הפסקתי את המרדף גם כשקיבלתי ייבושים, גם כשקיבלתי עקיצות, גם כשהיא הלכה לי בפנים. מאז שהכרתי אותה, כל הבחורות האחרות נראות לי מזוייפות. כל הבחורות בפייסבוק ובמציאות נראות לי אותו דבר, נראות לי לא אמיתיות. התמימות שלה משכה אותי, וזה שהיא ילדה טובה, וזה שאף אחד אף פעם לא נגע בה וזה שהיא לא מסתכלת על גברים. זה משך אותי שהיא לא ילדת פייסבוק ואייפון וכל השטויות האלה, כשמצאתי את עצמי יושב בבר הגעתי למצב שהבנות שם מגעילות אותי, כי הן כל כך שונות ממנה. אין להן את הצניעות ואת המחסום הזה עם גברים. וזה פתאום נראה לי מוזר, שכולן צוחקות עם כולם. וכולם רוקדים עם כולן וכולם יושבים ומשחקים באייפון. ופתאום חשבתי, איזה מוזר, זה כל כך שונה ממנה. איתה אין פלאפון, יש רק את הדבר האמיתי בעיניים.

היא מזכירה לי משהו מפעם, היא מזכירה לי את הילדות.. כשהיינו ילדים והיינו יוצאים לשחק בחוץ ולא תקועים במסכים, כשהיה לנו את הטלפון הקטן עם הסנייק, את העלייה לתורה שעשיתי בגיל 13. היא מזכירה לי בית. יש בה משהו שממש מזכיר לי את הבית שלי, אני מתחרפן עם עצמי..

רק המחשבה לדעת שהיא מתחתנת, שהיא אף פעם לא נתנה לנו צ'אנס. שהיא סירבה להבין שאם היא מורידה לבעלה את הכיפה והזקן- זה יכול להיות אני. אנחנו אותו בן אדם.. ואולי אני אהיה אפילו יותר טוב.. תמיד חיפשתי רק לגעת, רק להכניס למיטה ולהגיד ביי, לברוח מקשרים, לברוח ממחויבות, להתהלל בזה שאני רווק- הרווקות שברה גם אותי. ואם היא הצליחה לגרום לי לחשוב על חתונה תוך כמה חודשים, כשהבנות שהיו שנים לפניה לא הצליחו ואפילו בדמעות, אני יודע שהיא בשבילי..

הסיפור הזה כבר מתפרץ אצלי ומאז שהיא אמרה שהיא מתחתנת אני חיי מת..לא רואה משמעות לכלום, כלום לא חשוב, אתמול מצאתי את עצמי שוכב במיטה וירדו לי דמעות כמו ילד בן 10. הייתי הגבר שכלום לא יכול לשבור אותו אף פעם. ובכיתי. כמו תינוק. ונרדמתי עם ספר תהילים ביד כי זה הדבר שהכי קרוב אליה..והכי מזכיר לי אותה.

אני לא יכול לחשוב שהיא התפספסה לי, איך אני יוצא מהמצב הזה. המצב המחורבן הזה.