מאז שהייתי בתיכון יש לי את הבעיה הזאת: כשאני מגיע לסביבה חדשה ממש אין לי בעיה להכיר ולהתחבר עם אנשים חדשים ואני אפילו מסתדרת עם זה יותר טוב מהרבה אנשים שאני מכירה, אבל איכשהו כשהזמן עובר כולם מסביבי מפתחים חברויות עמוקות יותר, כשאני נשארת באותה רמה שטחית.
זה בא לידי ביטוי בתיכון, כשהיו לי חברים להסתובב איתם בהפסקות אבל אחר הצהריים ובסופשים הייתי לבד (ואני לא בקשר עם אף אחד מאז תקופת התיכון), וזה בא לידי ביטוי גם עכשיו בצבא (אני משרתת במודיעין) - יש לי מלא חברים ואני לא מרגישה בודדה בכלל באמצע השבוע, אבל בסופשים אני לגמרי לבד - לא נפגשת לא עם חברים מהקורס, אני לא בקשר עם אף אחד שהיה איתי בתיכון, ועם רוב מי שהיה איתי בקומונה אני גם לא בקשר.
אני חושבת שאחת הבעיות היא שאני מתביישת ופוחדת שאחרים שמשרתים איתי ידעו שאין לי חברים ואין לי עם מי להיות בסופש, ושאם אולי הייתי מספרת להם היו שומרים איתי על קשר בסופש. אבל העניין הוא שמעבר לזה שזה ממש מביך אותי, אני פוחדת שזה ידחה אנשים סביבי - בסופו של דבר, אם אין לי חברים כנראה שיש לזה סיבה ושלא כדאי להיות חבר שלי, לא?
בנוסף לכל זה בעוד משהו כמו שבועיים-שלושה יש לי יומולדת 20 ואני נורא רוצה לחגוג אותו עם חברים אבל אין לי עם מי, ואני מתביישת לעשות משהו עם חברים מהצבא כי ככה הם ידעו שאין לי חברים טובים יותר לחגוג איתם, ומצד שני אני נורא רוצה לחגוג אותו ואני גם ממש פוחדת לבוא בשבוע אחרי היומולדת שלי (הוא בשישי ואני יוצאת חמשוש באותו שבוע) ושלא תהיה לי תשובה לאנשים שישאלו איך חגגתי... מאז גיל 13 עד גיל 19 לא חגגתי אף יומולדת עם חברים וזה היה תמיד יום עצוב שהזכיר לי שאני בודדה, שנה שעברה חגגתי עם הקומונה וזה היה ככ כיף לשם שינוי ואני לא רוצה לחזור שוב לימי הולדת הבודדים...
מה לעשות? גם לגבי היומולדת, וגם באופן כללי כי אני פשוט ממש רוצה חברים ואני גם רוצה לדעת איך ליצור חברויות עמוקות כי ממש מפריע לי שאני לא מסוגלת לזה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות