אני לסבית אבל רוצה מאוד לנשק ידיד שמאוהב בי. ללכת על זה?

בקבוצת חברים שלי (אני שתי חברות חבר אסקסואל והבחור שאני מדברת עליו) יש לי ידיד קרוב כבר כמה שנים. אנחנו אף פעם לא נפגשים/מדברים לבד כמעט מחוץ ל"קבוצה". מאז ומתמיד היינו מתחבקים ומתכרבלים כשכולנו נפגשים ורואים טלוויזיה או סרט. כשהיינו בני 16 לפני קצת יותר משנתיים הוא נפגש איתי לבד (בלי התראה) וסיפר לי שהוא מאוהב בי ורוצה שנהיה ביחד - די "נפנפתי אותו" בצורה עדינה למרות שחשבתי על זה היפוטית לפני כן, לא בהכרח שללתי את זה אבל באותו הרגע זה מה שהרגיש נכון.
באותה השנה עברתי תקופה קשה מאוד של תהליכים עמוקים של הבנה שאני נמשכת לנשים ותמיד נמשכתי לנשים וכל ה"התאהבויות" שלי בבנים היו בעצם כדי לרצות אנשים אחרים וכי זה מה ש"הייתי אמורה" להרגיש (אני יודעת כיום שלא, זה בסדר :)). הוא היה לא נחמד אליי תקופה מסוימת והתרחקנו, לא דיברנו/נפגשנו כקבוצה כמה חודשים (סיפרתי לחברות את החלק שקשור אליו בסיפור) ואז הוא התקשר, התנצל, השלמנו ומאז אנחנו ידידים קרובים שוב כולם יחד. בשנה האחרונה אני מרגישה שהוא שוב אוהב אותי (והוא גם רמז) אבל העדפתי להתעלם אבל בחודש האחרון זה מורגש יותר ויותר בצורה שכבר קשה לי להתעלם. אף פעם לא הסכמתי להפגש איתו לבד מפחד שזה ייצור סיטואציה מוזרה בנינו והוא "ינסה" משהו ואני לא אדע מה לעשות.

החלק שלי והיותר מעניין בסיפור- אני נמשכת *רק* לנשים - מינית, זוגית, מכל הבחינות. החברים הקרובים יודעים כולם שאני אוהבת בנות, כולל הוא, רמזתי להם במשך הזמן והוא כנראה חושב שאני ביסקסואלית (תאמינו לי שלא, חשבתי על זה המון המון זמן אבל אני עדיין לא מרגישה בנוח ל"צאת" באופן מלא). לא הייתה לי אף פעם אף חוויה מינית/זוגית/רומנטית וכו', לא התנשקתי אף פעם, דייט, כלום (בגלל שאני בארון ולא אוהבת בנים כמו שאמרתי) ובחודש האחרון אני מרגישה שנורא בא לי לנשק אותו, אנחנו מתחבקים וקרובים פיזית הרבה.
אבל אני לא נמשכת אליו מינית בשום צורה, (המחשבה לראות אותו עירום אפילו פשוט - ממש לא תודה), לא רוצה להיות איתו בזוגיות. הוא בטוח ממש רוצה שנתנשק, אבל אני מרגישה שאם אני אעשה את זה אני "מנצלת" אותו באופן מסוים בגלל שהוא אוהב אותי ואני לא רוצה איתו כלום חוץ מקצת להתנשק אולי.

אני לא יודעת גם ממה הרצון הזה נובע- מחסור כולל בבנות שנמשכות אליי בחזרה? חוסר בחום וקרבה? תסכול מיני? שעמום? אני ממש לא יודעת מה לעשות, ויש לי תחושה כללית שבפעם הבאה שנהיה לבד הוא ינסה לנשק אותי ויהיה לי קשה להתנגד כי אני רוצה גם אבל כמו שאמרתי אני לא רוצה לנצל אותו ולשבור לו את הלב.
מה אתם אומרים- להיות כנה איתו? ללכת על זה? שניהם? פשוט להדחיק את הרצון הזה עד שאני אמצא לי מישהי? ראוי לציין גם ששנינו סובלים מדיכאון קליני (בלי תרופות) ואני מרגישה במקום מסוים שרק הוא מבין החברים מבין אותי ברמה הזאת, אני לא רוצה לאבד את הקשר איתו. מה לעשות? מבקשת לא להגיד לי לעשות מה שמרגיש נכון כי אני באמת לא יודעת.