היי, אני נשואה כבר שנתיים לבעל מקסים, אוהב, מפנק תומך עד כדי כך שהוא מבטל את עצמו. הוא באמת כל מה שאשה רוצה בגבר על פני השטח אבל אני מרגישה שלאט לאט אני מגלה עוד ועוד דברים שמורידים לי את התחושה שאני "אוהבת".
אני מרגישה שאנחנו לא מחוברים כמו שהייתי רוצה להיות עם בעלי. שהוא כבר לא מצחיק אותי. שהוא לוקח את החיים מאוד ברצינות. שיש הרבה דברים שמצחיקים אותי ואותו לא, או להיפך. שיש בנינו הרבה מאוד רגעים של שקט. וגם כשאין רגעים שקט ומדברים אז אני לא ממש מתעניינת במה שהוא אומר, או לא מכבדת את דבריו, כי זה מרגיש לי שהוא מדבר בשביל לדבר. בשביל למלא את החלל הזה שהוא יודע כמה הוא חסר לי. ולא בגלל שהוא באמת מעלה נושא שכיף לדבר עליו או שבאמת מעניין. ואני חושבת שהוא בן אדם טוב עם לב זהב אבל אני מסתובבת עם תחושה מעיקה כל היום.
תחושה של מה יהיה? ואיך אני אוכל לחיות כל החיים ולא להיות מאושרת?
אנחנו בטיפול כבר די הרבה זמן ושום דבר לא משתנה או משתפר.
יש לי חברה שנשואה עם ילד וכשאני שומעת אותה מדברת על בעלה אני אכולת קנאה, היא כל היום משבחת ומהללת אותו כמה שהוא מושלם. וגם אני הייתי רוצה לדבר ככה על בעלי. אבל אני לא יכולה. למרות כל הטוב שיש בו. אני עוד מעט בת 32. והשעון מתקתק. אני רוצה להביא ילדים אבל לא לסביבה לא יציבה כמו זו שיש עכשיו הרי להתגרש עם ילדים הרבה יותר מסובך וכואב. אני פשוט לא יודעת מה לעשות! הוא כל כך אוהב אותי ומוכן לעשות הכל בשביל להישאר יחד. ואני גם לא רוצה להתגרש אבל אני גם מפחדת להשאר לא מאושרת כל חיי. האם למישהו יש עצה? תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025