לפני 11 שנה הכרתי חבר שיהפוך להיות חבר ילדות. היינו בכיתה ד' שהוא הגיע לנוער העובד והלומד. היינו היחידים בשכבה בתנועת הנוער. הפכנו להיות חברים טובים למרות שהיו לנו ויכוחים ואי-נעימיות. באותה תקופה שהכרתי אותו, היום לי מספר קטן של חברים, אבל הוא גרם לי להדחיק מהם ולמעשה ''לנהל'' לי את החיים בצורה שהוא אובססיבי למדי עד כדי כך איך אני לובש, ''מתנהג'' וכולה. אני תמיד הייתי טוב בלימודים והוא בקטע החברתי. למדנו במסגרות שונות: אני ברגיל והוא באקסטרני. בתיכון, לאחר שהוא התחבר עם חבר'ה שמבוגרים מאיתנו בכמה שנים טובות (בערך 14 שנה בהפרש), הוא התחיל ללכלך עליי, להקניט אותי, להגיד שאין לי אחים (יש לי אח ואחות מאשתו הראשונה של אבא שלי. אחי בהפרש איתי 15 שנה ואחותי ב-12 שנה), ניסה לשטוף את המוח שלי ובעצם לשלוט בי.
לפני כמה שנים מחקתי אותו בפייסבוק, הוא שלח לי הודעות שהוא מצטער ואז מרוב טיפשותי האמנתי לו. לפני חודש וחצי יצאתי עם מישהי מאותה מקום שאני גר וגם הוא. אתמול הוא שלח לי הודעה על כך שאני ''הצקתי'' לה ועכשיו אני לבד בגלל שיש לי אספרגר. האמת, אין לי אספרגר. הוא שלח לפני כשנה וחצי הודעות על כך שאני חייב לו כסף על כך שהוא ''מנהל'' אותי כי אמרו לו פעם החברים המבוגרים שלו בצחוק שהוא מעין ''מנהל אישי'' שלי. הוא מאמין לכל דבר. הוא בעצמו הודה שהוא חסר ידע כללי. נמאס לי.
איך אפשר להתעלם ממנו? האם צריך לדבר עם ההורים שלו? פשוט להתעלם? הוא נכנס לחיים הפרטיים שלי לעומק עד כדי כך שידע שיצאתי עם מישהי.
ג
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות