שלום לכולם..
אני ממש אנסה לקצר.
אני בזוגיות עם מישהו 3 חודשים.. יותר נכון, אנחנו מכירים כבר 5 שנים והייתה לנו תקופה שיצאנו בהתחלה חודשיים אבל זה הסתיים בגללי בגלל שהייתי במצב נפשי לא טוב והרחקתי כל מי שרק ניסה להתקרב. במשך כל השנים האלו היחיד שהיה לי במחשבות ובלב זה הוא, והוא תמיד אמר שזה הדדי גם אצלו ושהוא יחכה לי כמה שצריך עד שאני אהיה מוכנה לזוגיות.
מידי פעם היינו מדברים ועברתי תהליך עם עצמי ולאט לאט האמנתי שאני יכולה להיות מאושרת ואיפשרתי לעצמי בפעם הראשונה להיות בזוגיות באמת כמו שצריך ועוד עם מישהו שאני אוהבת והוא אותי. האושר הזה נמשך בדיוק 3 חודשים, עד אתמול.
הייתה לו אקסית שהודיעה לו שהיא בהריון ממנו בחודש רביעי, ושהיא לא סיפרה לו קודם כי היא חשבה לעשות הפלה אבל אחרי מחשבות רבות היא החליטה שהיא משאירה את הילד..
הוא די בהלם, וגם אני.. הוא שכב איתה לפני שהתחלנו את הקשר ולא היה בניהם משהו רציני (היא גם אומרת את זה) הם לא מתכוונים להתחתן אבל כמובן שהוא יתמוך בה בכל מה שצריך.. דרך אגב הוא בן 34.
אני לא יודעת איך להמשיך מכאן, מרגישה שהכל מתרסק לי בפנים אחרי שככה האמנתי..
הוא אומר שזה לא משנה ושזה לא יהרוס לנו ושהאהבה חזקה מהכל.. ואני כל כך רוצה להאמין בזה שבאמת כלום לא ישתנה אחרי שהיא תלד, אבל אני יודעת כמה ילד משנה את החיים, את המחשבות, את תפיסת העולם בכלל.. הוא יכול להגיד את זה עכשיו ואחר כך מה? הוא יראה את התינוק/ת שלו בפעם הראשונה ושום דבר אחר לא ישנה לו יותר..
והשאלה שלי עכשיו היא באמת להורים- ילד באמת משנה הכל? זאת באמת האהבה הכי חזקה שאי פעם הרגשתם למישהו? שאר הדברים באמת נהיים חסרי חסרי חשיבות?
בבקשה תנסו להעמיד את עצמכם בסיטואציה ותגידו לי מה כדאי לעשות, אני לא רוצה לוותר עליו, אבל אני ממש מפחדת שאחרי הלידה האהבה שלו אליי תדעך עם הזמן ואני שוב אתרסק מבפנים.
תודה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות