היי, אני לסבית בת 23.
הייתה לי מישהי, היא רצתה אותי זמן מה. בסופו של דבר נתתי לה צ׳אנס אבל ממש לפני שטסתי לחול. המשכנו לקשר מאוד אינטנסבי אך וירטואלי. הקשר כלל געגוע מטורף, חיבור שאין כמוהו משני הצדדים ובעיקר משלה, רצון עז להיות יחד ודמיון משותף של איזה כיף זה אם הייתי עכשיו בארץ והיינו מממשות אותנו.
היא העריצה כל מילה שיצאה לי מהפה. נפתה אליי למרות שהיה לה קשה. התגעגעה אליי בטירוף ורק חיכתה שאחזור. נכון שזה היה וירטואלי, אבל רמת הפתיחות, השיחות והחיבור הייתה משהו שהחזיק אותנו חצי שנה וככל שהזמן עבר במקום שזה ידעך זה רק קירב אותנו.
בסוף חזרתי. אחרי יומיים מדהימים יותר ממה שציפינו, הקשר התחיל להיות מצידה און אנד אוף. קיבלה רגליים קרות אך חזרה בעצמה, וככה זה נמשך כמה חודשים שכל פעם שחשבתי על לוותר היא החזירה אותי חזרה. אחרי שנלחמתי בכל דרך אפשרית למען מה שהיה בנינו, התפרץ ממני הכל בצורה קצת לא נעימה לדעתה והיא אמרה לי בצורה מזעזעת שנגמר לה הרגש, ושבעיה שלי שלא שמתי לב לזה כל הזמן שהיא פשוט לא שם.
התאהבתי בה. אז אחרי החפירה השאלה שלי היא כזאת, איך מתמודדים עם זה שלצד השני נגמר הרגש בעוד בי הרגש בוער? איך בעצם מפסיקים להזכר בכל המילים היפות שהיו פעם, בזה שכבר פשוט לא מעניין את הצד השני מה היה כי מבחינתו זה עבר בעוד שמבחינתי זה הווה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025