היי,
אני חיה בנכם אבל מרגישה שהחיים הלכו לצד אחד ואני נשארתי בצד השני שלהם.
תבינו אני לא כמוכם, משחר ילדותי אני מרגישה לבד ולא נהנית.
בגן הייתי ילדה ביישנית ושקטה בבית הספר היסודי בתיכון ואפילו קצת בצבא ,דבר שגרם לכך שפחות השתלבתי בחברה ולכן לא צברתי חוויות ונהניתי בחיים.
את כל חיי העברתי סביב לימודים ואף הגעתי להשגים גבוהים בלימודיי וכיום אני סטודנטית באוניברסיטה במקום טוב אך אני מרגישה חסך משמעותי בחיי.
אנני יודעת איך להיות מעניינת בחברה ואיך לעשות את זה שאנשים ירצו בקירבתי ,אין לי גם חוויות לחלוק איתם כי לא חוויתי כלום כל מה שאני יכולה לעשות בקרבתם זה רק להיות משעממת ולחייך למרות שאני מנסה להיות חברותית ולתת להם הרגשה טובה.
ובאמת שאני מתאמצת להיות חברותית כי אני לא רוצה להרגיש זקנה כבר בגיל 22.
השיא שלי הגיע היום כשניפגשתי עם מישהו מהטינדר והיתה לנו פגישה משעממת רצח. הוא דיבר איתי על חוויות שלו ועל הטיול שלו לחו" ל ועל הבילוים שלו ולא היה לי מה לומר לו ובתאכלס טיולים ובילויים זוהי מנת חלקם של הצעירים היום אז מה זה אומר עליי? שאני מחוץ לתחום? אני נמצאת במין מעגל קסמים כזה של כישורים חברתיים רעועים->אין חיבור איתי-> אין לי עם מי לחוות דברים->לא נהנית מהחיים וצוברת חוויות->אדם משעמם שלא מעניין אף אחד.
בנשמה שלי אני אדם כיפי שרוצה לבלות אך לא יודע איך לעשות זאת. אגב אני בחורה יפה אז מראה זו בכלל לא הבעיה שלי.
תודה על ההקשבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות