היי.
אני בדרכ לא בן אדם שנפתח לאנשים ושמדבר על עצמו סתם ככה.
אבל הפעם אני עוברת מצוקה מבפנים ואני חייבת להוציא את זה.
אני סובלת מחרדות. Ocd מגיל 5 בערך,הפרעות אישיות גבולית ונמנעת . אני כמעט בטוחה שגם אספרגר.(אצל נשים זה שונה מאשר גברים)
בעבר סבלתי מטריכולומניה והייתי תולשת שיערות מהראש.
אין לי חברים כבר 3 שנים. מכמה סיבות
1 קשה לי עם אנשים ,אני לא מצליחה לתקשר הרבה זמן ולשמור על קשרים לטווח ארוך
2אני מאוד אימפולסיבית כי אני רגישה יותר מידי ויוצא שאני רבה עם אנשים ברמה קיצונית
3יש לי חרדה מלהיות עצמי אני מרגישה שאין לי זהות ברורה,רק כשאני לבד אני מרגישה אני.
4.אני מתנדבת בשירות לאומי ואין שם בני גילי רק מבוגרים וילדים בני שנתיים 3 ומטה.
5.אין לי איפה להכיר
6 עברתי ביתספר ונותקו קשרים
אני מרגישה מתוסכלת,צברתי המון ב
שנים האלו,אפילו שאני צעירה.
אני מרגישה שאני מאבדת את השפיות שלי.אני נעשת כעסנית יותר ויותר
אני משתגעת ללא חיי חברה
אני משתעממת
אפילו אין לי מוטיבציה לעסוק באומנות שזה כל חיי המצב רוח שלי כל הזמן נע בין כעסנית לעצבנית
רק לפעמים אני שמחה
אני משתדלת מאוד אני מתנדבת הולכת יום יום
אני מנסה להתחבר לאנשים אבל קשה ליי איתם. אנשים לא מבינים אותי מרוב המורכבות שבי
הקשרים שלי הם רק באינטרנט וגם זה לא ממש,אני מטופלת אצל פסיכולוגיתגם אמא שלי הולכת אליה כדי ללמוד איך להיות אמא נכונה עבורי.
אני לוקחת כדורים בשם אסטו כמה חודשים אני משתפרת בעניין הביטחון העצמי והחשיבה שלי יותר מפותחת ובוגרת
אבל אני ממש רוצה להיות שמחה ומאושרת ולשמור על זה ברצף. רוצה לשמוח בחלקי .לקבל את עצמי למרות הקשיים. ולא להשוות את עצמי לאלרים. לא לקנאות במה שיש לאחר כי לי יש המון דברים שאחרים היו רוצים.
אני צריכה עזרה.
תודה,מקרב לב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות