אנחנו מדברים כל יום ויוצאים והכל אבל עדיין לא ביחד. יכול להיות שהוא פשוט גבר קר?

אז ככה, אני אתחיל בזה שכבר עברתי קשרים רציניים בחיי, אחד של 4 שנים ועוד אחד של 8 חודשים ויצאתי לכמה וכמה דייטים ואני יודעת מתי גבר באמת רציני ומעוניין בי ומתי הוא מתנדנד ומתי הוא משחק אותה.
עד שהגיע בחור חדש, הוא בן 30 והוא שונה מכל מה שהכרתי. האמת שכשהכרנו הוא ממש עף עליי ותמיד אמר שהוא קצת נרתע מהמקומות השונים שאנחנו נמצאים בהם בחיים, ואני מבינה, אפילו אולי קצת לגיטימי. יש לו משרד משלו והוא אוטוטו מסיים שנה רביעית בלימודים.. ואני אחרי טיול בדרום אמריקה רק מתחילה את החיים בלי כיוון אפילו למה אני רוצה ללמוד. אז אנחנו בערך חצי שנה יוצאים, חודשיים שלושה ראשונים היו המון און אנד אוף כזה וכל פעם הוא חזר בו ואמר שהוא באמת רוצה אבל אבל אבל, ובחודשיים האחרונים הוא ממש בראבק וסגור על עצמו לגביי וכמו שכבר ציינתי אני מרגישה ורואה(אולי אני טועה?) שהוא בעניין שלי ברצינות ורוצה מעבר..
ואנחנו מדברים כל יום ויוצאים והכל אבל עדיין לא ביחד. לא ברמת "ההגדרה", ברמת ההרגשה. אני מרגישה כאילו יש לי מחוייבות למישהו אבל אין לי אף אחד. אגב הוא העלה את נושא המחויבות ו"לא לצאת עם אחרים". אני לא יודעת אם זה הטיפוס, או שהוא מושך אותי כי הוא מתלבט עם עצמו, או שהוא סתם מחכה שאני אסכים לשכב איתו כי בנתיים אנחנו רק מתחרמנים.. אני באמת לא מצליחה להבין למה גבר בן 30 חצי כוח איתי? כאילו יכול לצאת מצב שאנחנו נפגשים פעם בשבוע, והוא בסדר עם זה. ואני יוזמת, ואני מציעה, וחלק מהחברים כבר מכירים אותי ומצד אחד הוא פשוט לא מוכן לוותר עליי גם כשאני אומרת לו כשקשה לי ככה, הוא נלחם ואומר שישנה והוא כן משנה אבל ב.. לא יודעת אם לקרוא לזה הקטנת ראש אבל הוא משתנה ממש נקודתית!!! מבחינתי זה לא נתפס איך אפשר לנהל זוגיות כשאתה רואה מישהי פעם בשבוע? וכשהולכים לישון ומדברים בלילה פשוט לסיים את השיחה כמו שהיא בלי איחולי לילה טוב? אולי זה קטנוני אבל זה ההבדל בעיניי בין קשר לזוגיות. כי הוא מקנא לי ודואג לי ואכפת לו אבל מצד שני.. קר ומנוכר. מה דעתכם? ולדעתכם זה בסדר לדבר איתו על הדברים האלה? ברמות הלילה טוב? לא ילדותי קצת? וגם מבחינתו אנחנו עדיין צריכים לעבור עוד קצת כדי להיות בני זוג.. אז למה הוא לא עושה כלום? אשמח לעצות דעות והערות והארות.