איך להתמודד עם המרחק?

שלום למייעצים היקרים,
אשמח לעזרתכם.
אני וחבר שלי ביחד כבר שנה וחצי בת 20 חיילת משתחררת בקרוב והוא 21 משוחרר טרי.
אני עושה יומיות ובזמן שהוא היה בצבא שזה מרבית הקשר שלנו היה מאוד קשה. הוא היה יוצא פעם בשבועיים שלוש ואם זה לא מספיק קשה, אנחנו גרים במרחק שעה זה מזו. אך שרדנו את זה.
העניין הוא כזה, אנחנו כרגע נפגשים רק בסופש כל סופ"ש פעם אצלו פעם אצלי. בגלל המרחק מאוד קשה לנהל את הקשר ואם אני צריכה אותו זה חתיכת נסיעה אחד לשני. הוא לומד כרגע לפסיכומטרי שיסתיים בחודש שאני משתחררת ולאחר מכן מתחיל לעבוד קצת עד שיגיעו התוצאות ואז יתחיל ללמוד באוניברסיטה. גם אני משתחררת ואתחיל לעבוד.
אנחנו לא יכולים לקבוע משמרות בסופ"ש כי אחרת לא ישאר לנו זמן ביחד . ולגבי להיפגש במהלך השבוע אני לא יודעת איך לעשות את זה יחד עם העבודה והמרחק ועם זה שזה גם נורא מתיש. זה גם לא שזה לגמרי תלוי בנו איזה משמרות נקבל .. אני מרגישה כל כך בדיכאון מזה כבר ואני לפעמים בוכה בלילות כי אני מתגעגעת לישון איתו ורוצה יותר מפעם בשבוע .. אני מרגישה שגם אם ניפגש אחרי העבודה עם הנסיעה והכל זה יתן לנו זמן רק לישון ויתיש אותנו נורא.. היה לי כל כך קשה במהלך הצבא ואני מרגישה שהקשר הזה נורא קשה. אנחנו אוהבים זה את זו כל כך והדבר הזה מקשה עלינו כל כך. כל הימים שלי עד הסופש עוברים בדיכאון ובחוסר חשק לא להיות מסוגלת לצאת איתו לנשק אותו לישון איתו ולהיות איתו בזמן שחברות שלי רואות את בני הזוג שלהן כל יום והם אפילו אוספים אותם מהבסיס.
אני כל כך מתגעגעת אליו לפעמים שהלב שלי נקרע ... כל כך קשה לי עם המרחק הזה שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה חוץ מלהיות עצובה ולחכות רק לסופ"ש.
אני גם מרגישה לא חלק מהחיים שלו ככה ולפעמים קצת מקנאה לו ומפוחדת שבעבודה יהיו לו ידידות שיראה כל יום וידבר יאכל איתן ויהיה לו כיף כל יום ואותי הוא בקושי רואה.. למרות שאמר לי שאין לי מה לדאוג וזה ממש לא משתווה אליי. אבל אני עדיין מקנאה.
אנחנו מדברים פעם ביום בטלפון קצת, קצת בהודעות וביחד רק בסופש ..
אם יש פה אנשים שגם נמצאים בזוגיות כזו תוכלו לספר לי איך אתם מתמודדים עם זה ? ובכללי לייעץ לי איך להתמודד עם הקושי הכל כך גדול הזה לא להיות עם האהבה שלך ? איך לא לקנא? איך לא לפחד ולהיות עצובה כל הזמן?

תודה שהקדשתם את הזמן לקרוא.