אני פשוט שונאת את אחותי. את האמת כשאני חושבת על זה ? תמיד שנאתי אותה וניסיתי להכחיש את זה בתוך עצמי, הרי לשנוא את אחד האחים שלך זה עצוב ונורא... נכון. אבל ככה זה אני פשוט שונאת אותה. היא בת 28 ובדיוק ילדה עכשיו תינוק והיא גרה איתנו בבית וגם הבעל שלה. עד כאן סבבה. מוכנה לוותר ולהתפשר על בכי בלילות ולא לצרוח או לראות טלוויזיה בסלון וכדומה. אבל מה שהכי מפריע לי בה , זה האופי שלה. כל פעם כשהייתי מאז ומתמיד באה להתייעץ איתה במקרים שונים שקרו לי , איך להגיב מה לעשות היא תמיד הייתה אומרת לי. תמיד. שיצאתי לא בסדר ושעשיתי מעצמי מטומטמת או שהיא תמיד אומרת לי תפעילי הגיון איפה ההגיון שלך. היא תמיד הייתה אוהבת להוריד מהערך שלי. לפחות ככה הרגשתי תמיד . להתענג על הכישלונות שלי לנצל אתזה כדי להעצים את עצמה ולהרגיש טוב עם עצמה ולהתחיל להטיף לי מדברי החוכמה היפים שלה. היא תמיד אוהבת להחמיא לעצמה שהיא עוזרת לאמא שלי הכי בבית ושהיא מותשת כבר מלעזור ושאף אחד לא עוזר בבית הזה והבעל שלה פעם אחת פשוט רב איתי שאני לא עוזרת בבית הזה ולא עושה כלום בעוד שתמיד הייתי עושה כביסות וכלים כמה שיכולתי. והתחלתי לצעוק עליו בחזרה כי הוא לא יודע עלי כלום. כל זה בזמן שאחותי ואמא שלי צופים בריב. וזה חירפן אותי ולא דיברתי איתה ואיתו כבר כמה ימים טובים והאמת? שאני מרגישה מעולה עם זה.אחותי בחיים לא עשתה משהו אמיתי עבורי, לא רצתה לשמח אותי או פעם אחת להקפיץ אותי לאיזה מקום כלשהו כשביקשתי, סוף סוף לא צריך לסבול את אחותי שבחיים לא באמת אהבה אותי ותמיד הרגשתי כאילו היא הייתה רוצה שאני אעוף מהבית ולמה אמא שלי הולידה אותי והביאה אותי לעולם. תמיד היא נתנה לי את ההרגשה החרא הזו. היא. החלטתי שאין לי כוח אליה יותר ואני שמחה שעשיתי את הצעד הזה. אני לא מדברת כבר עם רוב המשפחה שלי איזה שבוע . אני לא עושה כביסות וכלים יותר כי מה זה שווה לעשות משהו ושאף אחד לא מעריך מה שאתה עושה. אני לא יודעת מה לעשות כבר. ממש בא לי לברוח מהבית . מה אתם אומרים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות