כשכתבתי את הכותרת הרגשתי פשוט מחנק בגרון מרוב עצב.
אני לא מאושרת. פשוט ככה. התגייסתי בקיץ. עכשיו לפני שהתגייסתי, הייתי מאושרת ממש! הייתי תמיד עם החברות שלי שאני אוהבת, בלי דאגות יותר מידי, לא שפטו אותי על כל שטות, במידה והייתי עושה משו לא במקום אז הייתי מסבירה את עצמי וזה היה מסתדר. באמת שהיה לי הכי כיף בעולם, גם לא הייתי מודאגת מזוגיות, כי פשוט הייתי ככ מאושרת ולא הרגשתי שחסר לי משו.
עכשיו אני בצבא במקום שכולם שם אינטרסנטים... הם לא מבינים אותי ועל כל דבר מסתכלים עלי בעין מוזרה ופשוט הגעתי למסקנה שאינלי חברים שם עד כמה שלפעמים יש רגעים כיפים וצחוקים אבל זה נטו אווירה זה לא באמת חברות.. על כל טעות מוציאים אותי טיפשה, ואני גם מאוד רגישה ונפגעת מכל שטות אז כל ביקורת פשוט סוגרת אותי...ובלי קשר, פשוט בהרגשה.. אני לא מאושרת.. לא מחיכת, כל הזמן רוצה ללכת לישון.. בחיים שלי לא הייתי כזאת עייפה! פעם הייתי שורדת עם קצת שעות שינה ובגלל שהיה לי ככ כיף בחיים לא ייחסתי לזה חשיבות. אני פשוט איבדתי את האושר- אין לי חברים בצבא (בבית יש, אבל אני עושה בסיס סגור), אין לי זוגיות, אני פשוט מרגישה שאף אחד לא ירצה אותי בגלל שאני פשוט אפס בעולם שהוא לא הסביבה שלי, שזה משפחה וחברים.. אני מנסה לחשוב איך זה שאני כל כך חברותית ואין לי חברים.. פשוט אף אחד לא מבין אותי.. אף אחד לא יודע את זה. מבחוץ אני מראה חוזק ושמחה אבל מבפנים אני פשוט עצובה ממש.. מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025