מלאה בתחושת חוסר אונים, מרגישה שכל הרע בעולם דופק בדלתי ושאין לי שליטה על זה... שלא משנה מה אני עושה או אעשה תמיד ימצאו במה להאשים אותי, גם אם אין בכך כל אמת. הגעתי למצב שפשוט כבר לא אכפת לי למות, כל פעם שאני בכביש אני מייחלת לאיזו תאונת דרכים, גם אם לא רצינית שתגרום למותי אז אחת שתגרום לפציעתי ובכך אקבל שוב יחס אמפתי מהאנשים שאני אוהבת ולא רגשות של שנאה וטינה. לא מבינה כבר מה עוד אני יכולה לעשות, לא יודעת אם הם מבינים בכלל מה עובר עליי ומה אני מרגישה. כבר כמה ימים שכל מה שאני עושה זה רק לבכות, מצטערת על כך שאני בכלל פוקחת את העיניים בבוקר. היה לי מאורע חשוב ומרגש מאוד היום, כזה של פעם בחיים, ולא התרגשתי או שמחתי ממנו אפילו לא קצת, מרגישה שלקחו לי את כל הרגשות האפשריים והשאירו לי 2 אופציות - עצב או אדישות. זו לא הפעם הראשונה שאני באפיזודה כזאת, זה כל הזמן בא והולך, והאמת שפשוט נמאס לי. גם כשאני נמצאת במצב טוב והתחושה היא חיובית-אני יודעת שהנפילה תבוא, במוקדם או במאוחר, ושזה פשוט לא בשליטתי. מרגישה שדורכים לי על האישיות, שהופכים אותי לסמרטוט, שמקפלים אותי לכדור קטנטן וזורקים אותי. תחושה של תסכול, איך בן רגע אנשים מסוגלים לשכוח את כל מי ומה שאתה, את כל מה שנתת, ברגע אחד. כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, מרגישה אבודה וחולה, פיזית ורגשית, כל היום עם בחילות ומרגישה שאני עומדת להקיא מרוב שאני לא מסוגלת להכיל את כל העצב והכאב הזה בתוכי. מסתובבת עם חולשה ועיניים כבויות, ואני מרגישה שאני מזמנת לעצמי את כל הדברים הרעים בעולם בגלל המחשבות השליליות שלא מרפות ממוחי. חווה ימים קשים מנשוא ומרגישה שאין עם מי לדבר ואין למי לפנות, לכן אני כותבת כאן. צריכה קצת לפרוק את התחושות האמיתיות שלי, נמאס לי להתמודד עם זה לבד. אני מרגישה שאין שום דבר בעולם שיכול להקים אותי מהמצב הזה, בבקשה תעזרו לי, אני צריכה משהו, כל דבר שיעודד אותי ויסיט את המחשבות שלי מהמצב הזה, זה פשוט נמשך 24/7 ואני כבר לא מצליחה להכיל את זה, קשה לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות