מכירים את זה שיש תקופות שאתה מרגיש שכל מה שבנית בחיים מתרסק?ששום דבר לא הולך? שפשוט משהו לא בסדר איתך..
אז אני הייתי ואולי עדיין בתקופה כזו.
אני מאיה, בת 20 ומעולם לא היה לי חבר. התנשקתי ודיברתי עם בנים. אני לא דתייה ולא עברתי שום הטרדה מינית חוץ מאלה שכולם כנראה עברו בחיים.
אני לא ההכי מקובלת אבל אני הילדה הטובה,שלא ממש יש לה בעיות בחיים,עם משפחה מדהימה ואוהבת. לא הייתי מהבנות של העשרים חברות טובות אלא של המצומצמות שאוהבות אותי כמו שהן
אני משקית תש בגדוד קרבי ומאוד אוהבת להיות עם כולם ועם החברים ולעשות צחוקים אני לא מתבודדץ ומאוד אוהבת חברה.
אך למרות זאת בחודשים האחרונים קצת איבדתי את עצמי ולא הבנתי במה להתמקד ופחות ופחות יצאתי וכמו כן פחות הכרתי אנשים. תמיד כשיצאתי התחילו איתי ולקחו טלפון ודיברו איתי ואני פשוט פחדתי. לא ידעתי ממה פחדתי פשוט פחדתי ולא המשכתי לדבר והרחקתי אותם. לאט לאט לכל החברות יש חבר ומערכת יחסים אוהבת ובריאה ואני כל כך רוצה את זה..
דיברתי עם חברה והחלטנו שאני צריכה לחזור להיות משוחררת עוד פעם לצאת כל יום בסופש,קצת להשתכר ולהינות,להרגיש מחוזרת ופשוט ליהנות מהחיים ולהיות אני..
אתם חושבים שזה יחזיר את הטוב ויביא עוד טוב שאני כל כך מחכה לו? שיחזיר עוד פעם את כל החברות שאוהבות..את ההתחלות החדשות ואולי גם אהבה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות