אמא שלי לא רוצה שאסתובב עם החברים שלי!

שלום, אני נורית ואני בת 15, אני רוצה להגיד סורי שזה ארוך נורא אבל זה סיפור מורכב.
יש לי חברה מאוד טובה אפשר אולי אפילו לקרוא לה החברה הכי טובה שלי(נקרא לה נועם).. לנועם יש חבר שקוראים לו "עמרי" היא הכירה לי את עמרי ומאז שהכרנו אנחנו נורא התחברנו ואנחנו חברים ממש טובים.

לעמרי יש חבר שקוראים לו ים שכרגע נמצא בפנימייה לנוער בסיכון (מגיעים לשם רק בצו בית משפט אז זה או שם או לכלא) על סחר בסמים... (אני רוצה להגיד קודם כל ש-ים בן אדם מדהים, ילד טוב באמת עם לב זהב ובחיים לא היה עושה משהו לפגוע בי או באנשים שמסביביו) שמעתי למה הוא נכנס לשם וזה סיפור עצוב נורא.. האמת הוא שהוא לא עשה את זה ואת התיק פשוט הפילו עליו וכן ואני מאמינה לו ולחברים שלו..
אמא שלי מלמדת בפנימייה שהוא לומד בה ואחרי שגילתה שאנחנו מכירים ומדברים אסרה עליי להיות איתו בקשר ואני מבינה את הדאגה שלה אך הוא כבר לא נוגע\מתעסק בסמים (וגם אף אחד מהחברים שלו לא!!!!).

לנועם היה יום הולדת בסופ"ש ואני פגשתי את ים ודיברנו המון ונורא התלהבתי ממנו וכו.. כשהגעתי הביתה סיפרתי לאמא שלי עליו והיא לא הייתה נשמעת כ''כ נרגשת מהרעיון שאני דיברתי איתו, בראשון אחרי שהיא חזרה מהעבודה סיפרה לי שהיא דיברה אם ים אחרי השיעור שלה איתו והיא אמרה שלא מתאים שאני אהיה בקשר איתו כי זה "שובר דיסטנס" בין המורה לתלמיד ופשוט לא.. ברור שלא הסכמתי איתה אבל לא רבתי פשוט אמרתי שזה לא פייר איך שהיא מתייחסת אליי (גם אחרי זה מסתבר שהיא דיברה איתו והוא נורא התרגש ממני ואמר שאני נורא נחמדה והיא אמרה לו לא לדבר איתי יותר ושלא מתאים ושיש סיבה שהוא בפנימייה וזה נורא פגע בי שהיא דיברה אליו ככה)

(ביום הולדת של נועם גם פגשתי עוד חברים של עמרי וגם איתם זרם ועכשיו אני כאילו "הצטרפתי לחבורה שלהם" והם נורא נחמדים ומקבלים אותי)
בכל מקרא, בראשון בערב הלכנו אני נועם, עמרי והחברים של עמרי ליציאה (בית קפה ממש בקטנה) וישבנו שם זמן מה..ופשוט נהנו מהחברה אחד של השני..
-אני רוצה לציין שאני לא מעשנת, שותה או עושה סמים או דברים לא חוקיים.. התנסתי בעישון סיגריות ולא אהבתי אז לא עשיתי עם זה משהו... אבל הם כן מעשנים (רק סיגריות) ומידי פעם שותים.

עוד פעם יצאנו השבוע והייתי איתם מספר שעות, באותו היום אמא שלי ביקשה ממני להגיע הביתה עד 9 בערב אבל אבא של נועם לא יכל לאסוף אותנו עד 9 בערב וזה נסיעה של 20 דק' עד לבית, 21:15 היא מתקשרת אליי בשיא זעמה וצורחת בטלפון איפה אני ושהיא אמרה לי בשעה מסוימת להיות בבית והתנצלתי ואמרתי שאבא שלה לא יכל לאסוף אותנו עד עכשיו והיא אמרה שלא אכפת לה ושאלתי איך בדיוק היא רוצה שאני אגיע הביתה.. ברגל? והיא אמרה לא אכפת לי איך (אמא שלי לא מסכימה לי לסוע בתחבורה ציבורית שזה לגמרי בולשיט..) אז אני לא יודעת בדיוק איך היא ציפתה ממני להגיע הביתה ואז היא התחילה לצרוח עליי להגיד לי שאם אני לא מגיעה עוד מעט שהיא תנעל אותי מחוץ לבית ואז היא אמרה שהיא לא מסכימה שאני אהיה חברה שלהם ואמרתי לה זה לגמרי בולשיט משאת אומרת ואז היא אמרה תלכי להזדיין ותמצאי לך איפשהו אחר לגור..

זה לא נראה לי הגיוני שאמא שלי כל הזמן מחליטה מי יהיו החברים שלי ואם מי כדאי לי להסתובב ומי לא, אני מבינה שהיא דואגת והיא אולי חושבת שהם "השפעה רעה" אבל המון ילדים בכיתה שלי מעשנים ושותים ועושים דברים לא מוסריים כל הזמן שהם לא "השפעה רעה" עליי וזה מעצבן, עד שמצאתי חברים שאני באמת מתחברת אליהם והם לא מהבית ספר שלי..
אני פשוט נורא מבולבלת ועצבנית ולא יודעת מה לעשות כרגע.. בבקשה תעזרו לי
- עוד משהו, אני ואמא שלי לא בקשר הכי טוב ורבות די הרבה למרות שאני לא ילדה רעה.. אני לא שותה, מעשנת, עושה סמים, לא היה לי חבר אף פעם - לא נכנסתי להריון, באמת שאני משתדלת וזה פשוט מרגיש שהיא לא מעריכה אותי.