עזבנו את הארץ וכנראה עכשיו חוזרים, לא יודע איך אני אסתדר...

שלום לכולם, קצת ארוך אבל אין לי למי לפרוק את זה..
מצטער שזה ארוך חחח והשיר שמתי כי זה איפה שאני חיי - עולם יפה,עם שמש בכיסים והזמן לא מרגישים אותו ועובר במהירות האור.

אז ככה - לפני קצת יותר משנה אני והמשפחה שלי עברנו למקום במרכז אמריקה אני ואבא שלי גולשים וזה מקום של גלישה אז ככה שממש נכנסתי לאווירה כאן וממש התחברתי.. פתחנו עסק והוא לא כל כך הצליח וכאן אין יותר מידי אפשרויות כי זה כפר (כמו קיבוץ בארץ) שהצרכן מעדיף לקנות סמים ואלכוהול ולא דברים שחיוניים לחיים - כוסות צלחות וכו'. זה היה קולבו כזה קטן. וגם אחותי הקטנה ממש לא מסתדרת פה כי היא לא עושה כלום. לא מתקשרת עם אנשים,בחדר כל היום ובדיכאון אבל זה בגלל שהיא לא מנסה אפילו... גם בארץ זה אותו הדבר רק שיש לה חברה אחת טובה. כל כך ניסינו לעזור לה אבל שום דבר לא עזר.
קשה לי לראות את ההורים שלי חוזרים לשגרה של רדיפה אחרי החיים,בפעם הראשונה בחיים שלי ראיתי את ההורים שלי שמחים,רגועים יחסית ואשכרה נהנים מהחיים בלי יותר מידי.. כמובן שגם אני הייתי בדיכאון בהתחלה וכל הזמן חשבתי - איך נסתדר,מה יהיה עם הצבא (הייתי אמור להתגייס וקרוב ל 3 חודשים אני ושגרירות ישראל מפה שלחנו מכתבים לצבא לקבל מעמד של בן להורים מהגרים.. איזה פקיד זבל לא העביר את זה כל החודשים האלה ועכשיו יש לי גם בעיה עם הצבא.. רציתי רק לדחות בשנה בשביל לעזור להורים שלי לפחות להתאקלם אבל.. קרה מה שקרה.. )
כרגע אני נחשב עריק וזה בטיפול שלא אצטרך ללכת לכלא..

יודע שתגידו גלישה זה לא חיים, ועסק קטן זה לא מה שיחזיק אותך בחיים. אתה לא רוצה ללמוד משהו להתפתח? תיהיה "טיפש" כל החיים שלך?.. אז לא,שבאמת יהיה לכם משהו שאתם אוהבים תחיו אותו,תאהבו אותו ואפילו תתפרנסו ממנו למה לא? ללמוד? אני אלמד משהו שקשור לזה כמו לבנות גלשנים,בית ספר לגלישה וכ'ו.

לא יודע איך אני חוזר לארץ,כן היה קשה,כן הייתי בדיכאון,כן אין לי כל כך הרבה חברים כאן אבל לאט לאט זה התחיל להיות טוב והתחלתי יותר להתחבר לאנשים ולאנשים אליי שלא בא לי לעזוב עכשיו..( עוד רציתי אחרי שנה לחזור להתגייס אם יאפשרו לי את הדחייה בשנה)

איך אוכל לחיות עכשיו בלי להיות בדיכאון מתמשך? טוב לי כאן,גולש כל יום וחיי את החיים כמו שתמיד חלמתי איך מוותרים על זה?..