שלום לעוזרים,
אני בזוגיות כ-8 חודשים עם חבר שלי שגדול ממני בשנה. ברגעים הטובים שלנו יחד אני מאושרת איתו, מרגישה שלמה, אך יש המון ריבים בינינו. הוא אדם שהתרגל כל חייו במערכות יחסים הקודמות שלו לכך שצרכיו הם לפני הכל ואז הצרכים של בנות הזוג. בזוגיות איתי לא הייתי מוכנה שצרכיו יבואו קודם, אלא הוא צריך להתחשב גם בי ובצרכיי. בחודשיים הראשונים היה הולך לאימוני כושר או יוצא עם חברים גם כאשר נזקקתי לו לצידי מאוד ברגעים קשים, לאחר ריבים ושיחות על הנושא, הוא הפסיק עם זה. הוא טיפוס לא רומנטי ולא אדם שישקיע קצת בבת הזוג מבחינת מתנות, ארוחה רומנטית או משהו שיגרום להרגיש טוב, ביקשתי ממנו והוא באמת משתדל ומשנה את זה, אך דואג כל ריב להזכיר את "הטובה" שעשה לי. בחצי שנה שלנו הוא החליט שהוא מתחיל להכניס את עצמו לקשר, כלומר לבטא גם את הרצונות שלו, אך בשיא הכוח, בעזרת ויכוחים בלתי פוסקים וביטול כל מה שאני מרגישה כאשר אני נפגעת ממנו או נעלבת ממנו. במקום להבין אותי, להכיל, לדעת שאם נפגעתי אז כך אני מרגישה וחוץ מלתת טיעון לכך שכוונתו לא הייתה לפגוע, הוא מתווכח איתי למה אני מרגישה כך. כל זה גרם לי לתהות האם בכלל הוא אוהב אותי. לכן החלטתי שנפסיק עם כל הקרבה המינית עד שארגיש בטוחה ברגשותיו כלפיי. לאחר השיחה הזו איתו שהייתה קשה ועם המון התנגדויות מצידו, הוא החליט שהוא יתמודד עם המחסור בקרבה המינית גג חצי שנה. אני מבינה את הצורך שלו, אך גם לא מבינה איך הוא מוכן לאבד אותי לטובת זה... השיחה הזו התקיימה בהודעות, מה שלא רציתי שיקרה, אך קרה, אבל אחריה רציתי שניפגש כדי שזה לא ירחיק בינינו עוד יותר. הוא בהתחלה לא כ"כ רצה, ואז השתכנע שכן כי חלילה אם לא ירצה אז זה יגרור משקעים בינינו. כשגיליתי שהוא לא רצה להיפגש, העדפתי שלא ניפגש אם זו הסיבה, והוא פשוט הלך לאימון כושר לאחר שהתלונן שקשה לו לאסוף אותי אליו בכל פעם, קשה לו הטרטור כי זה פוגע בו נפשית. פתאום תדירות הפגישות שלנו כבר לא טובה לו, לאחר שאמר לי ומציע להיפגש תמיד. אני לא מצליחה להבין מה הוא מרגיש, מה הוא מצפה ורוצה ממני ומהזוגיות הזו. אני בהחלט אבודה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות