אז שבוע הבא אני אחגוג 17 אביבים ולמרות זאת, אמי עדיין לא נותנת לי
לצאת בימי שישי.
היא דואגת, וזה ברור כמו כל אמא אך הדאגות שלה קיצניות - חושבת שמחוץ
לדלת של הבית יש רק אנסים, רוצחים, וילדים שישפיעו עליי לרעה.
מגיל קטן היא שמרה יותר מידי, לא לצאת לשחק בשכונה והפעמיים שיצאתי
היו נדירות, ללכת לחברים לא עד שעות מאוחרות, תמיד ביקרה והיה לה מה להגיד
על האנשים איתם אני מסתובבת ( סיטואציות כאלו שאחרי שחברה הייתה יוצאת מהבית שלי היא הייתה מעירה " וואי הם שמנות, תיזהרי את כל היום תסתובבי
ותאכלי איתם ובסוף תיראי כמוהם" - אני לא מוסיפה מילים או ממציאה
זה מה שהיא אמרה, גם אני הייתי בהלם). אף פעם לא שברתי לה אמון או הייתי לא אחראית ולא עמדתי בתנאים שהיא נתנה לי, אם זה לבוא בזמן או להתקשר ולהודיע.
ניסיתי באינספור דרכים לשכנע אותה להסכים לי לצאת בשישי משיחת נפש
ולשתף אותה בדברים שתסמוך עליי, למכתב, לערב את סבתא שלי שגם היא
לא מבינה למה היא לא נותנת לי ועד לריבים רצינים (נשמע קצת מגוחך שילדים
בכיתה ז' בני 12-13 יוצאים עד שעות 1-2 ולי היא לא נותנת בכלל לצאת מהדלת). אנחנו יושבים בבתים אצל חברות שהיא מכירה מאז שהם היו קטנות, מילא הייתי
יוצאת לפארקים אז אני מבינה את הדאגה.
עצה כיצד לשכנע אותה הנושא כבר מעיק עליי, אני בכיתה יא' ימי שישי זה הימים שבדרך כלל נפגשים כולם כאשר כל השבוע מתבזבז על לימודים ולחץ של זמן,
אני מתרחקת מאנשים בגלל זה, וגם לא מחוברת לכולם כי לא יוצא לי להכיר
או לצאת איתם רוב הזמן.
אני לא מסוגלת לחכות עוד שנה עד לגיל 18ואני יותר מידי מתוסכלת מזה,
יש למישהו פיתרון? דרך לשכנוע? הורים שיכולים לתת את נקודת המבט שלהם,
כי אני פשוט לא מבינה סיבה להתנהגויות שלה לפעמים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות