אני שונא את אבא שלי או אוהב אותו?!

שלום לכולם,
אני גר עם אבא שלי כבר שנה שלמה ואנחנו לא מסתדרים הכי טוב.
עברתי אליו כשהייתי הן 16, עד אותו זמן גרתי עם אימא שלי.
בקיצור בהתחלה היה ממש כיף הוא נתן לי הרגשה של ממש משפחה שעד לאותו זמן לא ממש הכרתי..
אבל אחרי חודש כזה פתאום התחלתי לראות אותו קצת יותר מקרוב.
הוא בן אדם שפשוט לא מוכן לוותר על שום דבר. עקשן. לפעמים זה טוב כי הוא מתעקש שאני יכול להצליח בכל דברים בחיים ומעודד אותי אבל מצד שני זה קצת מוגזם..
היו כמה מקרים השנה שממש לא הרגשתי טוב בגלל מחלות רגילות ואלרגיה והוא חייב אותי ללכת לבית ספר/פנימייה שאני לומד בה והיה לי כל כך הרבה בושות שפשוט לא יכולתי להחזיק מעמד והקאתי באמצע שיעור או הרגשתי רצון להתעלף בגלל זה ולא היה אכפת לו.
אנחנו לא ממש עשירים אנחנו ממש קצרים בכסף ואני יודע שהוא רוצה שאי יגדל ויהיה בן קצת יותר ממש שהוא היה בחיים ושיהיה לי עבודה וכסף למשפחה אבל צריך להגזים ככה??
בבית ספר/פנימייה שאני לומד בה לא יכולנו לשלם על האוכל ואנחנו לומדים משמונה עד שבע בערב אבל אני לא יכול לחזור הביתה בזמן בשביל לאכול בלי לפספס שיעור אז אני חייב להישאר בבית ספר בלי אוכל בצהריים ככה שאני כבר יותר משבעה חודשים אוכל רק בערב ובבוקר משהו קטן.
הייתי אוכל גם בבוקר משהו טוב ככה שאני יוכל לשרוד אבל בלילה קשה לי לישון, הוא תמיד קם בשלוש בלילה כי זה מנהג שלו ואני שומע אותו מקלל וצועק על כל דבר שזז ובגלל זה גם קשה לי להתעורר בבוקר.
הוא בן אדם שמתעצבן על כל דבר קטן וחושב שכל האנשים בעולם הזה רעים ושאסור לסמוך על אף אחד ושכולם מנצלים אחרים בקיצור בן אדם שלא אוהב אנשים ולפעמים הדבר הזה גם משפיע עלי.
תמיד כשאני לידו אני כועס, וגם כשאני לא לידו. אני לא יוצא מהחדר שלי ואז הוא מתעצבן כי הוא לא מבין למה אני לא רוצה להיות לידו.
ניסיתי כל כך הרבה פעמים לדבר איתו אבל זה רק הופך את המצב לגרוע יותר, אני מקבל צעקות ועונשים ופשוט טונות של דברים.
כל זה רק קצת ממה שהוא עושה, לא רוצה לספר הכול כי מצד אחד כן, הוא פשוט גורם לי להיות בדיכאון וגורם לי רצון לברוח מהבית למקום כל כך רחוק ממנו אבל מצד שני, אני יודע שהוא אוהב אותי מאוד אבל הוא פשוט לא מבין איך להראות את זה.
אני שונא אותו או אוהב אותו?!
מה אני אמור לעשות??