אנחנו בהפסקה כפויה, והיא לא רואה אותי כמו פעם... צריך לדאוג?

טוב, הכותרת מטעה ולא מייצגת אבל אלוהים יודע איך מתמצתים את כל זה למשפט אחד. לכתוב פה את כל הטלנובלה שעברנו יהיה ארוך מדי, אז אני אנסה לקצר.

לפני מספר חודשים התחלתי לצאת עם מישהי. חשוב לציין שההתחלה הייתה יחסית איטית, זה לא היה הידלקות מטורפת ממבט ראשון, בעיקר מהצד שלה לא. היא אפילו שקלה לוותר כמה פעמים, וחברות שלה שכנעו אותה שלא. בסופו של דבר, אחרי פרק זמן של קצת יותר מחודש זה הגיע, וזה היה מדהים. היה לנו מדהים ביחד, היה אינטנסיבי, רגשות ברמה שלא חוויתי עד כה (אני לא מתאהב מהר מדי בדרך כלל...)

לאחר כמה חודשים נפרדנו, סיפור הפרידה לא מאוד קריטי לפה, קרו דברים שגרמו
לזה שהרגשות שלה אליי נחלשו, ואני נפגעתי מההתנהגות שלה. זה היה קשה אבל הפרידה הייתה מתבקשת.

אחרי חודש של נתק, היא יצרה קשר שוב. היא אמרה שהיא מתנצלת, מרגישה שהיא עשתה טעות ענקית, שהיא הייתה אימפולסיבית וכו'. דיברנו קצת, והצלחנו ליישר את ההדורים שלנו ואחרי קצת מחשבה הסכמתי לסלוח והחלטנו לחזור להיות ביחד.

אבללל... יש בעיה אחרת. אני טס לדרום אמריקה עוד חודשיים, לתקופה של שלושה חודשים. וגם היא טסה לחודשיים לתאילנד. זה לא היה זמן טוב לחזור. היא אמרה שהיא מפחדת להתאהב שוב ואז להיפגע ולהתגעגע כשאני אהיה בחו"ל, היא מפחדת שהרגשות שלי אליה יהרסו לי את הטיול, והיא רוצה שאני אהנה עד הסוף מהטיול ולא אהיה כבול לה ואוכל להיות שם עם בנות אחרות אם ארצה.

היא הציעה לחכות לאחרי שאני אחזור. היא הציעה לחכות שישה חודשים, שבהם היא לא תצא עם בנים אחרים אלא תחכה לי, בזמן שאני אהיה חופשי לעשות מה שאני רוצה. אני אמרתי לה שזה לא הוגן, אבל היא אמרה שזה מה שהיא רוצה, ושזה דרך שלה להביע חרטה על מה שהיא עשתה, ולהראות שהיא רצינית לגביי.
אז סיכמנו לחכות לאחרי הטיסה, ובינתיים להיות ידידים, אולי קצת יותר.

מה שהיה נשמע בתיאוריה כמו תקופת יזיזות כיפית וחסרת מחויבות, התבררה בדיוק הפוך.
אנחנו נפגשים פעם בשבוע, אבל אפשר להגיד שהתקופה הזו לא הייתה הכי מוצלחת. עדיין כיף לנו ביחד, אבל זה מצב מוזר ששנינו לא יודעים איך להתנהג בו ולא יודעים איפה הגבולות. היא לא רצתה שנעשה דברים מיניים, כי היא פחדה שזה יפתח מחדש את כל הרגשות. אני כנראה גם התנהגתי מוזר קצת, מרוב בלבול בסיטואציה הזו. בהתחלה עוד היינו מתנשקים, עם הזמן הפסקנו את זה כי זה היה סיטואציה מוזרה פשוט.
זה נפל על משבר די רציני בבית שלה עם המשפחה, וגם לי היה משבר משלי, ככה שזו לא הייתה תקופה שמחה מדי. ניסינו לנחם ולעזור אחד לשנייה, והצלחנו במידה מסויימת, אבל זה לא היה כמו פעם.

בקיצור, אתמול דיברנו והיא אומרת שהיא מודאגת. היא מאוד מאוד רוצה (בראש) להיות איתי ושזה יסתדר ביחד, היא זוכרת כמה מדהים היה ורוצה לחזור לשם, אבל היא לא מצליחה להרגיש את זה בלב. היא אומרת שהיא חשבה שעם החזרה שלנו לקשר, הרגשות שהיו לה אליי יחזרו, אבל בינתיים זה פשוט לא קורה.
היא אמרה שהיא מפחדת שהיא בטעות 'שמה אותי בfriend zone', למרות שהיא רוצה אותי בתור בן זוג, ושאפילו כשאנחנו מתחבקים נניח היא מרגישה שהיא מחבקת חבר קרוב ולא בן זוג.

אמרתי לה שאני מתבאס לשמוע את זה אבל לא מאוד מודאג. זה ברור שהתקופה האחרונה שלנו לא הייתה מדהימה והייתה מוזרה והגיוני שהרגשות לא חזרו. הזכרתי לה שגם ההתחלה שלנו הייתה איטית ושדברים כאלו נבנים לאורך זמן. אמרתי לה גם שתכלס זה לא כל כך רלוונטי מה היא מרגישה כלפי עכשיו, מה שחשוב זה מה שיקרה אחרי שנחזור מחו"ל. אני מאמין שאז יהיה הרבה יותר טוב. ואני בכלל לא חושב שאפשר לשים מישהו שאתם רוצים בfriend zone (אבל לכו תדעו איך הדברים האלו עובדים אצל נשים...).

למרות מה שאמרתי לה והביטחון שניסיתי לשדר, אני כן קצת מודאג מהעניין הזה. לדעתכם יש סיבה לדאגה או שזה הגיוני? מה הייתם מייעצים לי לעשות? אני הצלחתי יחסית בקלות לשכוח ולסלוח על מה שקרה בפרידה שלנו, ואני מאוד רוצה שזה יצליח ויחזור להיות כמו שהיינו פעם...