התגייסתי למרות שידעתי שהולך להיות לי קצת יותר קשה מאחרים בגלל רקע נפשי לא קל וחסר תמיכה.
אני כבר שנה בצבא והמצב רק מדרדר. בגלל שהחיילות התפזמו עליי כשרק נכנסתי לתפקיד העמיסו עליי עבודה עם דד-ליינז הזויים, מה שגרם לי "לקבל" דלקת גידים בשתי הידיים. זה די דפק לי את החיים בהתחשב בזה שהדבר היחיד שאני טובה בו זה אומנות פלסטית (ציור, פיסול...) וזה בעצם מה שנתן משמעות לחיים שלי.
המפקדות שלי לא מתחשבות בי ובעבר ה"זוהר" שלי. אבא שלי חולה סרטן כרוני, 100% נכות מביטוח לאומי (ויש עוד ועוד בעיות נילוות).
הן לא מתחשבות במצב הנפשי שלי ולא במצב הפיזי שלי.
יש אפליה מאוד ברורה במדור שלי שהמפקדות שלי נותנות הכל לחיילת אחת שמנת המשכל שלה שואפת לזו של עכברוש (והיא דומה לאחד).
כשאני פונה בבקשה מסויימת התשובה תמיד תהיה "לא". גם אם לגיטימי לחלוטין לתת תשובה חיובית.
התחלתי ללכת לקב"ן על בסיס קבוע, היחס שלהן לא משתנה.
במקום לנסות להבין אותי, לעזור לי, הן מתייחסות אליי כאילו אני עוד חיילת סתומה שמנסה לעקוץ ולא הולך לה.
אני לא יודעת אם הן מעלימות עין או שהן פשוט עיוורות.
איבדתי בזכות הצבא את הדבר שנתן לי משמעות בחיים, את התקווה שלי, את מה שחלמתי עליו מאז שאני זוכרת את עצמי. בלי היכולת שלי לצייר או לפסל אני לא רואה שום תועלת בעצמי כבת אדם.
יש לי עילה לקבילה- "יחס אישי" ו"יחס מפלה", אבל זה לא הולך לעזור כי אני "בעייתית".
אני עושה כל מה שאני אמורה לעשות במסגרת התפקיד שלי ומעבר. זה פשוט כל כך "בעייתי" שאני עושה את התפקיד שלי!
הפגישה הראשונה עם הקב"ן אמרתי שאני רוצה לסיים את השירות שלי עד הסוף. אני מתחילה להתחרט.
מה אני יכולה לעשות? לצאת מהצבא ולאכב את ההורים שלי? הינה עוד משהו שאני לא מסוגלת לעשות כומ ילדה נורמלית. מספיק איכזבתי אותם עד עכשיו.
מה אני כבר יכולה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025