שלום לכולם
יתכן וחלק מהקוראים יזדהו עם דברי אם זה נשים או גברים .
אך רציתי להעלות כאן נושא שכואב לי וגרם לי לעצבות , לבדידות .
אני נשואה 32 שנה ובאמת הבעל אינו אדם קשה או רע או פוגע.
עובד בדיוק כמוני . מגיע הביתה נשכב על הספה או נכנס למיטה ואני לבד עד למחרת וזהו ....
במשך השנים הבנתי שהחיבור שרציתי והגבר שלו פיללתי הפך להיות כמו הספה שלנו בבית (כמו הספה שמונחת כך גם הוא ) אינו אוהב לעשות מאומה , רק להיות בבית . ואיך אפשר כל הזמן לשבת בבית ???? הנשמה זקוקה לכוח .
והבנתי שהמקום שהייתי רוצה להיות בו היום הוא לא בבדידות הזו .
היום הכל הפך להיות מרוחק - אם בתקשורת , בבילויים, במיניות .
לא מפריע לו לשבת בבית מול הטלוויזיה כל יום גם בשישי שבת ואני לעומתו זקוקה לחיבור לחום לאהבה לזוגיות .
ואיתו זה כבר מזמן לא קיים .
כן ניסיתי הכל. אין לי כוונה להתגרש אך אינני פוסלת להכיר גבר בחוץ היום
ולא , זה ממש לא מפריע לי .מי שחושב שזה נורא לאישה נשואה לחשוב ולהרגיש כך .
התא המשפחתי שלי נהדר - ילדים מקסימים גדולים
ושם הכל טוב .
אך האם בגילי נגזר עלי להיות לבד ? זה אינני מוכנה לקבל יותר
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025