אני אתחיל בזה שכן יש לי חברים.. אני לא ילדה מנודה ומסכנה.. יש לי חבר כבר למעלה משנתיים זוגיות נורא יציבה וטובה ומספקת.. יש לי שני חברים שהם החברים הכי טובים שלי אחד בן(דני), שעבר לפנימייה באמצע הקיץ אבל אנחנו שומרים על קשר ונפגשים בסופשים.. ואחת שנמצאת בכיתה אחרת לא איתי(נועה).. נועה מצאה לעצמה חברים חדשים בכיתה שלה.. ואיכשהו אני מוצאת את עצמי נעלמת בכיתה שלי.. כשהיא לא בבית ספר וגם חבר שלי לא אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. אני משתעממת למוות פשוט.. זה נורא מתסכל אותי.. אני כבר כיתה י' רוב הילדים בשכבה כבר מצאו את החברים שלהם ואת החבורה הקבועה שלהם והם נורא מקובעים עליה ולא מנסים ליצור איתי קשר.. אני מנסה ליצור קשרים להתחבר.. ואפילו חשבתי שאחת הילדות באמת אוהבת אותי.. אבל אז היא עשתה מסיבת יום הולדת ולא הוזמנתי.. כל הביטחון שקיבלתי כשהתחברתי אליה פשוט ירד.. לא היה לי חשק להסתובב או לנסות להתחבר אל הילדה הזאת יותר ואפילו התרחקתי ממנה.. הרגיש לי חסר טעם וויתרתי על זה.. אני בן אדם נורא חברותי ואני באמת רואה את עצמי כבן אדם מעניין ומצחיק וחכם יחסית.. וחבל לי שאנשים לא רואים בי את זה.. מרוב ההרגשה שלא מתחברים אליי כשאני מתנהגת כמו עצמי אני כבר מתחילה להתבייש במה שאני.. מזל שיש לי את החברים שלי ואת החבר שלי שיודעים להרים אותי למעלה כשאני צריכה.. שלא יבינו אותי לא נכון.. אני מאוד מעריכה את מה שיש לי וזה ממש ממש לא מובן מאליו.. אבל קשה לי.. אמא שלי אמרה שאנשים לא מתחברים אליי כי אני בוגרת לגילי ואני ילדה מיוחדת ויש לי מה להגיד על כל דבר ודעה בכל נושא ובגלל זה לא כל כך מנסים ליצור איתי קשר.. אבל היא לא כל כך אובייקטיבית.. ואני אישית רואה את הדברים האלה בי כמשהו נורא יפה וטוב ומוזר לי שדווקא זה לא מה שאנשים אוהבים בחברים.. אני לא יודעת מה לעשות עם זה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות