קשה לי לתאר את המצב.
כמה שזה נשמע מגוחך אמנם אך משמעותי בשבילי.
אני 1.53, כתה ט, אמנם לא הכי נמוכה בשכבה אך תמיד ״קטנטונת״, ״גמדה״, ״מטר ובמבה״..
מילא זה, כמובן שהכל נאמר בחיבה ולפעמים אני מוצאת את היתרונות בהיותי כזו.
אבל מה הכי כואב לי בעניין? הרושם, החזות שלי של ילדה בת 12 (במקרה הטוב), הדחף התמידי שמוטל עליי הצורך להוכיח את עצמי יותר מאחרים, הוא בלתי נסבל.
הרגשה כאילו לעולם לא אוכל לנפץ את תקרת הזכוכית הזו, כולם תמיד יתייחסו אליי כחמודה ותו לא.
מעבר לזה, שאני חושבת שלהיות גבוהה יותר מושך(עניין של טעם בלבד), גם העקבים לא התשובה לבעיה. אני פשוט נושקת למטר שישים, ועדיין לא מרגישה שווה בין שוות.
קראתי כתבה במאקו, אב לילדה בת עשר שמזריקה הורמון גדילה. מנסה להבין למה מתעקש הוא להזריק לביתו הורמונים, האם המסר הוא שגוי? שלהיות גובה יותר טוב מאשר להיות נמוך?
מצרפת לינק לכתבה, שבסופה לא מצליח הכותב למצוא תשובה מספקת וחותם לסיכום:
״אין שום פסול בילד שמן, אבל כל הורה יעדיף ילד רזה״.
מתאר בתמצות את דעתי וגם חוויתי.
אשמח לשמוע איך אתם באמת, במיוחד גברים רואים את העניין.. כזה אישיו לצאת עם מישהי בגובה שלי?
לכתבה:
http://mobile.mako.co.il/home-family-kids/healthcare/Article-666ea443fedc351006.htm
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות