ממש כואב לי ובלתי אפשרי להתעלם מזה לגמרי. מה כדאי לעשות?

אחותי נשואה לבחור שלא ממש סובל אותי וזה כשלעצמו כבר לא קל לי.
הם גרים אצלנו כבר כמה חודשים וזה אמור להיות זמני. בהתחלה שמחתי כי אנחנו לא ממש קרובים וחשבתי שזה יקרב אותי אליו לאחיינים ולאחותי שאני לא בקשר איתה. זה מתחיל להיות לא נעים אני בתוכי רוצה לעזור ואפילו מחנה מחוץ לחניה שלי כדי שלהם יהיה נח אבל אין הערכה. היו פעמים שהיינו מחליפים כמה מילים אבל זה לא ברמה של שיחה. פעם נראה לי שיותר. אחותי שפוטה של הבעל שלה והוא כנראה גם משפיע על זה. הוא לא אומר תודה, אומר לא לגעת במשהו כשרק ניסיתי לעזור. קורא לילדים כשהם לידי שחלילה לא נתקרב וככה זה גם לאמא שלי ואחותי לא אומרת כלום. עצוב לי גם בגללה כי כנראה זה בעל שתלטן והיא רוצה שלום בית או מפחדת ממנו. הוא יודע לבקש ממנה מה שהוא רוצה ובסוף היא עושה הכל. אבל כמובן שאנחנו מנסים לא להתערב ואם כן אז הוא אומר לא להתערב. יש חוצפה גדולה מצידו גם בגלל ההתעלמות, גם שלום לרב הוא לא אומר. מה שמוזר שאני לא חושבת שקרה משהו. יש לו את האישיו שלו, כנראה שריטה כלשהי אין לי הסבר אחר. אבל זה כואב לי מאוד!
אני לא יודעת איך לדבר איתו ואם בכלל כי אני לא מרגישה שזה יזיז לו ואני מפחדת מהתעלמות נוספת ובכלל מהפרצוף שלו כשהוא כועס.
אני צריכה לבקש רשות בבית שלי להתקלח כי הוא הדליק את הדוד קודם ועוד התנהגויות שבבית של מישהו אחר אני הייתי מבקשת רשות או סליחה. למשל על זה שהילדים הרסו את המקרר ומקשקשים על הקירות והבית כבר קטסטרופה ואף אחד מהם לא אומר מילה. זאת חוצפה. ולא אומר שלום פתאום מאז שחזרתי מחו"ל לפני שבועיים ככה. אבל מה עשיתי.? אני מתוסכלת ממש. ושומרת הכל בבטן ואני עובדת בסביבת פסיכו' ואני מתה להתייעץ אבל מפחדת שיגידו משהו, שידברו עליי אחרי זה, על הצרות שלי או שאני נראית להם גם בעייתית חלילה.
בנוסף לזה ויותר כללי קצת פחות קשור לשאלה: אני באיזשהו אופן יותר עצמאית ויותר נינוחה עם עצמי מפעם אבל עדיין לפעמים אני מתקשה להינות מהחיים שלי. השיגרה בעבודה קשה לי נפשית, לפעמים אני רוצה רגע זמן לעצמי לחשוב אבל מרגישה שאין לי את הזמן הזה לעשות סדר בראש. נכון שזה אולי לא הזמן אבל אני מנסה לסדר לי את החיים. אני מטרידה את עצמי בדאגות. חזרתי מכמעט חודש בחו"ל ואני לא בטוחה שנהניתי קצת לא נורמלי נכון?חשבתי על היזיז בארץ וכאלה.
אני בקשר יזיזותי שלא זורם ככ אבל אין לי משהו אחר. שנתיים כבר לא בזוגיות היה נחמד קצת חסר לי חיבוק של אהוב. בא לי מישהו שיתקרב למה שאני מחפשת. לפעמים אני רוצה לעשות דברים או שינויים בחיי ולא יודעת מאיפה להתחיל ואני רוצה לקחת אחריות על עצמי ולהסתדר.
אני מבלה ולא תמיד נהנית. אני רוצה להינות מכל דבר יש אנשים שלא צריכים הרבה כדי להינות. אז כל זה די מעיק לי לפעמים אבל מה כבר אפשר לעשות?