זה לא קל לכתוב.... אף פעם לא הוצאתי את זה מעצמי, אף פעם לא סיפרתי על חיי היום יום שלי אז קצת קשה. אוקי אז ככה הייתי בן שש בפעם הראשונה שאמא שלי הביאה אותו הביתה והכירה בנינו, ואחרי כמאט שנה הוא הפך לאבא החורג שלי. זה התחיל בתמימות מבטים פה ושם ליטופים קטנים אבל ככל שהחודשים עברו ככה זה נהיה גרוע יותר. הוא התחיל לקרוא לי לשירותים בבית ולגעת בי נגיד ככה. התחלתי לפחד. הייתי בן שמונה ובתור ילד פחדתי איך אמא תגיב חשבתי היא תיכעס נורא. הייתי ילד אידיוט והייתי צריך לספר לפני שזה הפך לגרוע הרבה יותר אבל מאוחר מדי. כשהייתי בן שמונה אמא שלי נפטרה מסרטן והשאירה אותי לבד עם הגבר הזה, ומאז גיליתי מה זה גהנום. כשאין אף אחד שישמע אותי הוא נהיה אגריסיבי ולא פחד להראות את האופי האמיתי שלו מולי, הוא התחיל להכות אותי ו...לאנוס. הכל ביחד. וככה עברו להם השנים, כשגדלתי קצת וקיבלתי שכל חשבתי ללכת למשטרה או ליברוח או כל דבר אחר אבל הוא תמיד מצא אותי. הוא אף פעם לא אמר לי מה הוא עושה בתור מקצוע אבל הוא אומר שיש לו "קשרים" במיוחד במשטרה. הבנתי שאין לי למי ליפנות או לאן ליברוח, איכשהו הוא בכל מקום. וככה עברו להם השנים וככל שגדלתי ככה הוא נהיה אלים יותר ויותר. היום אני בן 18 והוא ממשיך לעשות בי מה שהוא רוצה. עד היום היה לי הרבה אפים שבורים, הרבה כתפיים שיצאו מהמקום, הרבה צלקות וסדק בראש שהוא עשה "בטעות" בפעם ההיא שהוא אנס אותי כשהיה לו מצב רוח רע. כבר הפסקתי ליראות אותו בתור בן אדם מזמן, אבל דבר אחד אני יודע בטוח, כבר הבנתי שהוא לא יכול לחיות בלעדי בלי "הצעצוע" שלו. אני כבר קיבלתי את זה שזה החיים שלי וככה זה הולך להיות כניראה, אבל אני בסדר. באמת. אני אוהב לחשוב שיש אנשים עם מצב הרבה יותר קשה ממני אי שם בעולם והתרגלתי. אני לא יביא לו את האושר ליראות אותי בוכה. אז אני בסדר וזה גם מה שאמרתי בבצפר כל הזמן, "אני בסדר, אני פשוט רב מכות הרבה" חשבו שאני קשור לאנשים לא טובים תמיד אבל אני בסדר. בתור משהו שאין לו מוצא התעניינתי מה היו עושים במקומי והוצאתי את זה ממני בפעם הראשונה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות