היי
הצטרפתי לא מזמן לאתר ואשמח להעלות דילמה שמציקה לי זמן רב.
אני ובעלי נשואים פחות משנתיים, התחתנו מתוך אהבה גדולה ויש לנו בת קטנה
כשהכרתי אותו הוא היה גבר מאד עצמאי
גר רחוק מההורים, עבד, עשה כושר, בילה ונהנה מהחיים. כשהכרנו היתה קצת תחושה שהוא ' בונה' עליי בהרבה דברים וכאילו העביר אליי חלק גדול מהאחריות על חיי. בהתחלה באמת לקחתי את אותה אחריות וקצת ניהלתי אותו. אבל מהר מאד נפל לי האסימון ומאז אני משתדלת להתנער מכל אחריות שקשורה בו. אני אפילו לא מעירה אותו עם הוא נשאר לישון בבוקר.
העניין הוא שהוא רק נתקע יותר בחיים.
הוא כבר יותר משנה בעבודה ''זמנית'' ומרוויח פחות ממינימום. הוא לא עושה כושר
לא משקיע בעצמו. לא נפגש עם חברים ולא ממש את עצמו.
זה משפיע כמובן על הבית ומוריד גם לי את התחושה הטובה והכבוד שהיה לי כלפיו.
השאלה שלי היא האם זה עניין של אופי?האם לדעתכם זה תקופה של דיכאון כזה שעוברת?
איך נכון להתייחס לכל זה, האם עדיף להישאר בצד ולתת לו את הזמן והמרחב כד שייקח אחריות ויתאושש, או שלדעתכם אנשים כאלה דווקא צריכים את הניעור מבחוץ ואת העזרה והניהול של האחר?
אשמח לתגובות. אני מתוסכלת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025