טוב אז ככה, אני בת בכורה למשפחה בת ארבעה ילדים וזוג הורים. מילדות אני מרגישה ממש לא שייכת ולכן תמיד נוצר דיסטנס ביני לבין המשפחה שלי. העניין הוא שתמיד התיחסו אלי כ"פחות טובה" לא משנה מה עשיתי...היה תמיד לאבא שלי אחותי ואחיי מן בדיחה כזו שאם מישהו מצליח במשהו תמיד זה היה מתלווה ב"יותר מיוליה".. עייפתי כבר מלנסות להרשים את כולם כי ככה או ככה ההורים שלי לא ממש רואים בי משהו חיובי, ואחיי שגדלו לשמוע כל הזמן כמה שהם יותר טובים ממני רואים בי כמושא ללעג ומקום לפרוק עליו תסכול.... אני אף פעם לא מספיק טובה גם ככה... כל הזמן אבא שלי דואג לומר לי "תראי כמה יפה אחותך/כמה אחיך מצליח/נכון שהיא/הוא פשוט גאון?" ואם אני לא עונה בחיוך ופרגון מתחילה הרצאת "טוב את מקנאה כי את בחיים לא תוכלי להיות יפה/חכמה/מצליחה"
ופשוט נשבר לי לשמוע את זה.
אני יודעת טוב מאוד שאני לא מה שהם אומרים לי, תמיד הצלחתי במה שעשיתי, תמיד השקעתי בכל דבר, אף פעם לא היתה לי בעיה עם חברים, מקומות חדשים, בנים...בחוץ אני מצליחה להרים את הראש ולהבין שאני בסך הכל בסדר.הבעיה היא שכל פעם שאני בבית אני נופלת לריצפה......
איך אני יכולה לגרום להם להפסיק?או לפחות להתייחס אלי כשווה כמו כל השאר........
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות