שלום לכם...
אני נוי,כבר אחרי שירות ורוצה להתחיל ללמוד.
בנתיים,הפסיכולוגיה זה התחום שהכי מדבר אליי. כל חיי יש לי את הרצון הזה להקשיב,להכיל,לייעץ..וכל העניין שסביב נפש האדם מאוד מעניין אותי.
אבל אני רוצה להתייעץ אתכם לגבי 2 דברים:
1. אני בן אדם מאוד רגיש.מסוג האנשים שנשברים בקלות,כמעט מכל דבר.
חוויתי בשנה שעברה תקופה מאוד קשה,שהסתיימה בזה שכתבתי באתר אמירות אובדניות והגיעו אליי שוטרים לבית..אח"כ נפגשתי עם פסיכולוגית תקופה ארוכה עד שהצלחתי לקום ולהמשיך הלאה.
העובדה שאני בנאדם שנשבר בקלות,ונכנס לדכאונות ול"דאון" המון פעמים בעקבות כל מיני מצבים, גורמת לי לחשוב שהלימודים האלה לא מתאימים לי..(כי בשביל לעזור לאחרים ולכוון אותם קודם כל יש את הצורך להיות בן אדם יציב,עם ביטחון עצמי שיהיה לו את היכולת לעזור לאחרים)
מצד שני ,אני מרגישה שדווקא בגלל מה שעברתי ומה שאני מכירה,כן יש לי את הרצון לעסוק בזה ולעזור לאחרים(או שאולי באיזשהוא מקום לשנות גם את עצמי).
אתם חושבים שזה יפריע לי? זה סותר את מי שאני?זה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו או שאפשר להבליג על זה ולממש את החלום?
2. הבנתי שבשביל להיות פסיכולוגית,יש צורך בתואר שני ולכן אני תוהה לגבי התואר הראשון.
במידה ואני יעשה רק תואר ראשון בפסיכולוגיה,איך אני יוכל להשתלב בשוק העבודה?
זה שווה את זה?
הלימודים הם קשים?
אני מאוד אשמח לקבל תשובות לשאלות שלי,עצות וחוות דעת.
תודה רבה מראש:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות