שלום לכם,
אני אחרי קשר מדהים ומורכב שנגמר עבורי בשברון לב טוטאלי. ברמה כזו שאיבדתי חשק לעשות דברים שאני אוהב וברמה שאני מסרב להצעות של חברים להכיר לי בחורות חדשות. אני פשוט עדיין מאוד פגוע וחושש לחוות שוב את הכאבים הנוראיים האלה.
אני מרגיש שאיבדתי אמון בנשים. באמת שעם יד על הלב עשיתי הכל למען חברתי לשעבר (מקפיד לקרוא לה ככה ולא אקסית). הייתי הכי נאמן, הכי אמפתי, הכי מבין, הקרבתי בשבילה המון ועשיתי המון דברים שלא כל גבר היה מוכן לעשות והכל רק כי כל כך אהבתי אותה (ועדיין אוהב למרות שפגעה בי בצורה אנושה).
למרות התחושות הקשות עצוב לי לראות שלכל מי שסביבי יש בת זוג, שאני מכיר יותר מדי אנשים שהתארסו/התחתנו/הביאו ילד לאחרונה ושכולם אומרים לי שהם לא מבינים איך אני לבד ואין לי מישהי. אני גם נהייתי מאוד קשה ואפילו מריר ולצערי אני לא טוב בלזייף פרצופים ורגשות.
מצד אחר קשה לי מבחינה מוסרית לצאת עם מישהי אחרת כי לאף אחת לא מגיע להרגיש שהיא פרס ניחומים או פשרה על חשבון חברתי לשעבר. נשים הן לא טיפשות ומהר מאוד יקלטו שאני לא לגמרי איתן וייפגעו. לא רוצה את זה על המצפון שלי.
ניסיתי לפני חודשיים לצאת עם מישהי אחרי שדי שיכנעתי את עצמי בכוח לעשות זאת. היו שני דייטים טובים אבל אז באה תקופת המבחנים וגרמה לכך שמאז לא דיברנו.
איך אני יוצא מהמצב הזה? נמאס לי מהקיבעון והסטטיות הזו בחיים שלי. הדבר שאני הכי רוצה בעולם זה שהחברה לשעבר תחזור אלי (לא לפני שתתנצל על מה שעשתה לי) אבל לא מעוניין להתאבל כל החיים שלי עליה. אני רוצה לחזור ולהאמין שוב שקיים דבר כזה לאהוב אבל חושש להיפגע שוב כי ראיתי מה זה עשה לי וסבלתי ברמות קשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות