אני יכולה לשפוך כאן נהרות של מלל אבל אני אחסוך מכם ואקצר.
פרופיל האופי שלי די ברור, אפילו אם מכירים אותי לכמה דקות
אני אדם נחמד אני אוהבת מאוד לעזור לאנשים, מגיעה הרבה פעמים למצב שמנצלים אותי . כשיורדים עליי או רודים בי, לרוב אני מורידה את הראש (אני מצטיירת כסמרטוט רצפה, אבל אל תדאגו, יש לי אחלה אגרסיות אם חוצים לי קווים מסויימים, הכוונה שאני ועוד איך עונה לאנשים או מתווכחת וכו' במצבים מסויימים.)
מאוד קשה לי להתאכזר, מאוד קשה לי לאכזב אנשים (אפילו על שטויות ואנשים שהם לא קרובים, אם זו בקשה לטובה שאני צריכה לסרב לה? אני יכולה להפוך שוב ושוב ושוב בראש כי נורא קשה לי לענות לשלילה.)
האופי שלי מזמן לי לחיים כנראה אנשים לא סימפטיים (או שככה העולם, זה פשוט נשמע מאוד רע ופסימי מצידי) ואני מוצאת שכמעט כל יום אני פוגשת אנשים דוחים, וולגרים, אנשים שמקללים, אנשים שדוחפים, מזלזלים באחרים, צועקים, אגואיסטים, אנשים שבמקום לעזור מתנשאים, נצלנים וכן הלאה.
אני לא מנסה לצייר את עצמי כמלאך כי אני לא חושבת שאני האישיו פה, אבל אני חווה את הסביבה מאוד קשה כי אני רגישה בצורה לא נורמלית, מעבר להגיון ולוקחת ללב הכל.
הגעתי ממצב שהיה לי אכפת מהכל וכל בקשה של אדם אחר הייתי קופצת, עוזרת, מכינה, מלווה..... למצב שאני לא רוצה קשרים אנושיים מלבד בן הזוג שלי. אני מסננת שיחות מאנשים, כבר בקושי אומרת שלום לשכנים, התרחקתי מהמשפחה.
אני ממש מרגישה שנאה לבני אדם (רובם, בואו לא נכליל בעצם.)
ואשכרה מפחדת כבר מסיטואציות יומיומיות פשוטות כי אני לא רוצה להיתקל באנשים ובכל היוצא בזאת.
עוד מישהו מרגיש כמוני? מה עושים? ברור לי שאני לא אשב בבית כל החיים ואתנזר מבני אדם. איך מחזירים תקווה ומאמינים שוב באנשים? אני באמת מפחדת מרובם, לא רוצה איתם מגע ונהיית בודדה....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות