אני בן 22. הייתה לי ילדות טובה. משפחה אוהבת ותומכת. אין לי בעיות ספציפיות בחיים. אני חכם מהממוצע ובחור ספורטיבי למדי.
בחודשים האחרונים אני תוהה יותר ויותר על מה אני עושה כאן? מה הפואנטה של לחיות באופן כללי, וספציפית לגבי? כבר הרבה מאוד זמן שאני לא נהנה מכלום. בכלל. כל פעולה יומיומית בסיסית נראית לי מבאסת ומטריחה. אני קם בבוקר בבאסה, והולך לישון בבאסה. כשאני חושב על סיבות להישאר אופטימי ושזה רק שלב נקודתי בחיים, אני לא מוצא כאלה. זו לא שאלה של כסף או בחורות או כל דבר אחר. זו שאלה פשוטה של האם עדיף לי לא להישאר בחיים הללו מאשר להמשיך ללמוד ולעבוד קשה?
אם להמשיך, אז בשביל מה? בשביל לסבול היום כדי שאני יוכל להתעורר מחר ולהמשיך לסבול עוד קצת?
אני לא רואה איך דברים חומריים יביאו לי אושר ממושך בחיים. ובכל זאת, אלו הם הדברים שכביכול אני עובד כל כך קשה בשבילם כל יום מחדש.
חיים על אוטומאט זה לא חיים. חיים בלי אופק, בלי שאיפות או מטרות הם חסרי פואנטה.
לכן אני שואל אתכם. פספסתי משהו? האם אני היחיד שתוהה על הדברים הללו? שמרגיש ככה?
אני אשמח לתשובות רציניות בין השאר. תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025