קושי רב בהסתגלות למציאות היומיומית לאחר השחרור מהצבא

שלום, שמי עומר בן 20, השתחררתי לאחרונה מהצבא על סעיף נפשי לאחר שנה וחצי בשירות חובה.
את השירות התחלתי חדור מוטיבציה ורצון להגיע ליח' מובחרת ו'לתרום' לצבא כמה שיותר, אך עם הזמן המוטיבציה ירדה והמציאות הצבאית שחוויתי הייתה קשה, והכניסה אותי לדיכאונות.

בזמן שירותי הצבאי בבסיס פתוח בת"א התמודדתי לא רק עם דיכאון על רקע צבאי, אלא גם עם מצב כלכלי עגום בבית, וקשיים בהערכת הזהות המינית שלי.
נפגשתי לראשונה עם גברים דרך אתר הכרויות, נשבר לי הלב כמה פעמים, והגעתי למצב בו אני שוכב עם גבר בתמורה לכסף, מספר פעמים, כדי לפחות להצליח לכלכל עצמי בתקופה הקשה הזאת. הייתי מגיע הביתה בוכה במקלחת בשקט ונגעל.
לאחר חצי שנה בצבא הגעתי למצב קליני, הייתי מגיע הביתה עם המדים, האזניות ודמעות בעיניים, כל הקשרים המיניים והתלותיים שלי אכזבו אותי, התמסרתי בקלות והיה לי קשה מאוד שלא מחזירים לי אהבה, הייתי הולך לישון וקם למחרת לצבא וממשיך להתעסק בקשרים שלי עם העולם האחר, כשמול חבריי ומשפחתי אני עדיין בארון ולא מוכן לצאת ממנו בשום אופן במצבי הנוכחי.
המצב המשיך, ולמדתי להסתגל לזהות המינית, נפגעתי פחות והצלחתי להיכנס למערכת יחסים רצינית, לאחר שנה וכמה חודשים בצבא ומערכת יחסים רצינית הגעתי לנקודת שבירה בשירות הצבאי שלי, הדיכאון שלי החמיר והפך לאבדני, חשבתי המון על החיים ולא הצלחתי להבין כיצד ואפילו אם אשתחרר איך אצליח לצמצם את הפער שלי מול החברה, או החברים שמבוססים כלכלית ועתידם ברור.
לאחר שאני והחבר נפרדתי היה לי מאוד קשה להצליח ולהסתדר בלעדיו, זו הייתה הזוגיות הראשונה שגרמה לי להרגיש טוב עם עצמי.
לאחר כמה חודשים, לאחרונה, השתחררתי מהצבא עם סעיף נפשי, תגובת המשפחה הייתה לי קשה מנשוא, הדמעות והמבטים המאוכזבים אכלו אותי מבפנים, הרגשתי כישלון בכל מובן, ולא הצלחתי להבין למה אני לא מצליח לשכנע עצמי שאני בסדר, ושהכול יעבור.

יצאתי מהצבא, ועכשיו אני מנסה להיות אופטימי ולבחור אופציה לקידום העתיד שלי, אני מאוד רוצה לעזור למשפחה לסגור את חובות העבר, ללמוד, לטוס לחו"ל אולי ולנסות את החיים במקום אחר
אבל אני פוחד לקבל החלטה משמעותית, וחייב תמיכה ועזרה,
האם יש מקום הכוונה כלשהו שיכול לעזור לי? אני לא רוצה להגיע למצב בו אני מגיע לתאריך השחרור שלי ולא מגיע לשום הישג משמעותי. אני פשוט אשבר שוב.

תודה רבה מראש, אני אקבל כל תגובה בין אם היא חיובית או שלילית.
אך מבקש מכם באמת שלא לשפוט את הסיבה שבגללה השתחררתי, לא להגיד לי שזה משהו שכל ישראלי צריך לעבור, ושהסיבות שלי הן לא תירוץ, תאמינו לי שזה קשה להגיע הביתה כל יום עם המחשבות האלה, לעשות את המעשים שעשיתי, אני יודע שלהחלטה שקיבלתי יש השלכות ואני מאמין ומקווה שאני מספיק אינטליגנט כדי להצליח ולהסתדר בחיים מולן.