הייתה לי חברה מהתיכון מכיתה י' בערך. במשך הזמן היו לנו הרבה ניתוקים בקשר בגלל כמה דברים אבל הייתה תקופה ארוכה שהתגברנו על זה ופשוט היינו אחת בתחת של השניה.
היא החברה הכי טובה שלי בעולם. אני אוהבת אותה כמו האחות שאין לי ואני ממש בת בית אצלה.
היו לה הרבה קטעים שהיא נורא פגעה בי ועשתה קטעים של תינוקת אבל ידעה להתנצל ולהשתפר.
תמיד הייתי שם בשבילה ותקופה ארוכה החזקתי לה את הראש על כתפיים בגלל המון דברים שקרו לה בחיים.
הגבול הגיע בזה שהיא הכירה מישהו. מהר מאוד היא התחילה לשכוח ממני. לא לדבר איתי יותר משבוע ולתרץ את זה. לספר לו דברים כל כך קריטיים שקורים לה ושאני אגלה את זה בדרך אגב אחרי תקופה. לצאת בלעדי ואפילו לא להזמין. עכשיו אני יודעת שכשיש חבר זה התלהבות ראשונית וטבעי שיתרחקו קצת מכולם..גם אני הייתי שם..אבל פה זה היה מוגזם.
כשהלכתי ודיברתי איתה על זה ושפגתי את הלב ואמרתי לה שאני ממש פגועה היא התחילה לריב איתי ולהגיד שבחיים לא היה לי ולא יהיה לי בן זוג כמונשיש לה ואני לא יכולה להבין ושאני מקנאה ועוד מלא דברים שאף אדם לא רוצה לשמוע מאחד האנשים הכי קרובים אליו, היא פשוט תקעה לי סכין בלב וסובבה 50 פעם.
עבר מאז קרוב לחצי שנה בה היא ניסתה ליצור קשר כמה פעמים ואני לא הייתי מסוגלת.
אני כל יום חושבת עליה ומתגעגעת וכועסת.
היא דיברה איתה לפני כמה ימים ועניתי והייתה שיחה של ניסיון התקרבות משני הצדדים.
השאלה אם ללכת על זה או שאני עושה טעות וזה עניין של זמן עד שתתקע לי סכין בגב שוב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025