נשואה +, אחרי שנתיים וחצי קשות בזוגיות שרק עכשיו מראה סימני התאוששות, עובדת במקצוע שדורש אינטרקציה יומיומית עם אנשים קידום הלקוחות ויצירת קשר חברי איתם כדי שיעדיפו אותי על פני מיליון ואחד מתחריי למקצוע.
מזה תקופה אותה אינטרקציה, הפכה להיות הרבה יותר קרובה, על בסיס חילופי חידודי מילים, עם אחד האנשים. אף פעם בלי פרטים מזהים, במכוון כדי לא לסטות מהמקצועיות גרידא.
בשבוע שעבר הוא התחיל להיות יותר מפלרטט, יותר מחמיא, עד למייל בו שאלתי אותו פרט אחד אישי פשוט. ואז חזר אלי במייל ארוך,מרגש במיוחד, כתוב בשפה מדהימה, של שירה כמעט (זו החולשה שלי - מילים) ואף ציטט לי קטעים עוד יותר מרגשים מספר על זוגיות שנעשית דרך מכתבים שכתב אחד הסופרים הבולטים שלנו.
אחרי המכתב הזה, כבר התוודיתי על הסטטוס האישי וחשפתי הכל - זה לא שהסתרתי, אלא שפשוט לא עלה במכוון, לא מצידי ולא מצידו - כדי לא לפגוע במקצועיות על פני השטח.
ואז "נפרדנו".
יש לציין שהוא רווק המבוגר ממני בקצת יותר מעשור, מה שאומר מאוד דרשני, בגילו.
יומיים ריחפתי באוויר, רואה את המשפחה שלי כאילו מתוך מסך טלויזיה, ואני לא שם, ואז חזרתי למציאות. אבל עדיין הוא לא יוצא לי מהראש.
יודעת שנסחפת לרומנטיקה של תחילת הקשר, יודעת שמילים יפות הן לא ערובה להתנהלות יומיומית חכמה בקשר ועובדה שהמילים היפות לא הובילו אותו למערכת יחסים ממוסדת, בגיל קרוב לחמישים.
ועדיין רוצה לראות מי האדם מאחורי המילים, רוצה לקרוא את הספר שהקדיש לי קטעים ממנו, רוצה ליצור איתו קשר שוב, ויודעת שאפשר, במסגרת העבודה. כאילו לא יוצאת ממנו.
בעלי כמובן לא יודע משום דבר, כי זה לא הגיע לשום דבר שהתקרב אפילו להיכרות ראשונית של פרטים מזהים מלבד השם - לא גיל, לא קול, לא סטטוס, לא שיחות אינטימיות. כלום. וזה נגמר ברגע שזה החל לעשות צעד לכיוון. ולכן אין טעם להכאיב סתם. אבל עדיין לא יוצא לי מהראש. אולי כדרך לרענן את היום ברומנטיקה של נערות טיפשעשרה, כשאני קרובה לארבעים, עם זאטוטים בבית ,ששואבים אותי ובעל ששוכח פעמים רבות לדבר נעים במקום לבוא בתלונות על שטויות.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות