הכל התחיל בנובמבר...
למדתי כל חיי בבית הספר המקומי בעיר שלי.
סבלתי שם...
לא הייתי ממש מנודה, היו לי את החברים הטובים שלי, אבל כל הילדים בשכבה (חוץ מהחברים שלי) צחקו עליי... חוץ מזה, למדנו חומר של כיתה ד׳ בכיתה ו׳.
בעיר שלי לומדים עד ט׳ ביסודי ואז עוברים לתיכון המקומי וחייבים להוציא איפשר מעבר כדי לעבור באמצע בית הספר היסודי או אם לא הולכים לתיכון המקומי...
במשך חודשים ארוכים נאבקנו בשביל האישור הזה, לבית ספר חקלאי קטן ויפה ליד הבית שלי.
המאבק הזה נגרר עד בית המשפט...
הפסדנו.
האישור שהצלחתי להשיג העביר אותי לבית ספר מאוד מוכר בצפון הארץ...
שתבינו, לבית הספר עושים מבחנים!!
את המבחנים עברתי בלי בעיה...
אבל אני שואלת את עצמי...
מי קיבל את הילדים שם????
הגעתי לשם, עם הסטייל המיוחד שלי (אני לובשת בגדים יפנים... לוליטה, קאוואי וכאלו), עם אוזניות שמשמיעות בלופים, קווין, בילי ג׳ואל, דיוויד בואי (בגלל זה קראתי לעצמי זיגי סטארדאסט :) )
הילדים שם התחילו לצחוק על הסגנון שלי, ולנדות אותי, לצחוק עליי מאחורי הגב...
אני יודעת שהם עושים את זה, אבל אני מעמידה פנים שאני לא יודעת, כי גם אם אני אודה שאני יודעת, זה לא ישפר את המצב...
אין לי שם אפילו חברה אחת, או אפילו חבר!! (אני מתחברת לבנים הרבה יותר בקלות, החברים הכי טובים שלי הם בנים...)
כולם צוחקים עליי, משמיצים אותי, כל פעם שאני מוציאה מילה מהפה אני צריכה לחשוב אם היא תשמש נגדי...
בזמן האחרון התחלתי לבנות סביב עצמי בועה.
אני לא מדברת עם אף אחד, לא עונה כמעט לשאלות...
כל היום יושבת על השולחן שלי, שומעת שירים...
השירים האלו הם מקום המפלט שלי.
פרדי מרקיורי הוא החבר הכי טוב שלי,
דייויד בואי הוא האיש שאני יכולה לשבת ולדבר איתו.
בילי ג׳ואל שר במיוחד בשבילי...
בונו נמצא שם בשבילי.....
אני מרגישה כאילו השירים האלו הם הדרך לעודד אותי...
אבל זה לא מספיק...
אני חייבת מישהו לדבר איתו!
בבקשה, תעזרו לי!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות