הוא זרק אותי, אין טעם לחיים שלי בלעדיו

תודה שנכנסתם לשאלה שלי.
ביום שישי החבר זרק אותי.
עשיתי טעות. הייתי מטומטמת. נתתי מעצמי את כל אהבתי ואת כל כולי מהר מידי.
רק השקעתי ונתתי והוא ראה שהוא לא צריך להתאמץ יותר.
כל שהוא התעניין בי פחות והשקיע פחות שיחות ופחות זמן ופחות יוזמה ופחות התעניינות כך נהייתי פגיעה יותר ואיבדתי אמון ברצון שלו בקשר.
הוא כמובן הרגיש את זה ותמיד הבטחתי שאשתדל להיות רגועה אבל הייתי מטומטמת ולא הצלחתי.
היה דבר שהיה חשוב לו ושהוא הבהיר מראש שאם אעשה אאבד אותו באופן סופי ומוחלט.
במשך 4 חודשים של קשר החזקתי את עצמי ולא חרגתי מבקשתו, ואז ברגע מסויים ביום שישי תוך כדי שהתכתבנו והרגשתי שהוא שוב מביע חוסר עניין ואז נעלם לי הייתי בסערת רגשות ועשיתי את הטעות הזאת.
התקשרתי אליו... הוא אסר עלי כי הוא גרוש ובשעות מסוימות הילדים לידו והוא לא רוצה שהם ישמעו שאישה חדשה מתקשרת.
הודיתי בטעות. התנצלתי והבטחתי שזה לא יחזור. כולנו בני אדם כולנו טועים ולא עשיתי את זה במטרה לפגוע בו אן ו לסכן אותו ולהזיק לילדיו.
אבל לא עניין אותו.
הוא הטיח בי שאני אדם רע, מסוכן, שהחברה מקיאה אנשים כמוני, ששמתי ז*ן עליו ועל ילדיו
ושאני מסוכנת עבורו כי התקשרתי והוא שונא אותי ולא רוצה אותי.
כל כך התנצלתי וברור שלא רציתי להזיק.
ומטעויות לומדים ועל טעויות לא חוזרים.
בפועל לא נגרם נזק, ובאמת שלא התכוונתי להזיק לו.
ברור לי שהקשר נגמר ושאין סיכוי להציל אותו כי הוא רואה בי אדם מסוכן ורע.

אני המשכתי לשלוח הודעות התנצלות והתחננות שכמובן לא רק שלא עזרו הוא גם לא פתח אותן ולא ענה.

אני מרוסקת. שונאת את עצמי. מבינה שהרסתי הכל בגלל שלא סמכתי עליו. לו רק הייתי שולטת בעצמי באותו רגע ולא מתקשרת היינו היום ביחד והכל היה בסדר.
עכשיו אישה אחרת שכן תקפיד על הכלל הזה תזכה בו.

ואני שונאת את החיים שלי עכשיו.
אני לא הולכת לעבוד יותר. לא יוצאת מהמיטה רק בוכה ובוכה.
אני לא אסלח לעצמי על טעות שיכולתי למנוע.
החיים שלי לא שווים בלי האהבה הזו ולא בא לי לחיות יותר.
אין לי אומץ לעשות לעצמי משהו. אני בחיים לא אעשה לעצמי או לאדם אחר משהו אבל אני רק מתפללת לכך שיקרה לי משהו כי מגיע לי והחיים שלי רעים תמיד היה לי רע בחיים אף פעם לא היה לי מזל בחיים במיוחד בתחום האהבה. למעשה אף פעם לא הייתה לי אהבה . אין בהם כלום טוב בחיים שלי . אני מרגישה בגוף כאבים כאילו יש לי מחלה סופנית שהחולה כבר רוצה להיגאל מיסוריו. ואני כל כך רוצה להיגאל מייסוריי. אני פשוט מתייסרת כל כך סובלת מהאובדן הזה והוא שמח שנפטר ממני וטוב לו.
עד שכבר היה לי חבר שכל כך אהבתי במו ידיי הרסתי הכל.
אני אראה את הבן אדם הזה באירועים משותפים ולא אעמוד בזה.
פשוט שונאת את החיים שלי.
על פרידות קודמות לקח לי לפעמים שנה להתגבר כולל ריב עם חברים רגילים ואני זוכרת באיזה סבל זה היה כרוך
אין לי כוחות לעבור את הגהנום הזה שוב בא לי לסיים עם זה עכשיו . הלוואי והיה טיפול כזה שבבת אחת באיזה היפנוט או כישוף גורמים לך להקיא מהאקס או משהו כזה. אבל אין כזה דבר ולראש שלי ייקח לפחות שנה של סבל עד שאגיע לתובנה הזו.
למה מגיע לי לחיות בכלל? אני כל כך סובלת.
ואל תדאגו לא אעשה לעצמי כלום אבל אני שונאת את החיים שלי. יש אנשים שנאבקים על חייהם כי החיים שלהם טובים והם רוצים לחיות. ואני במקום שאם הייתי צריכה לא הייתי נאבקת בכלל כי אין בי כוחות