נישואין כואבים וקשים, כולם ממליצים לי להתגרש

אני נשוי מיזה 7 שנים לבחורה יפיפיה שצעירה ממני ב 7 שנים. אין לנו ילדים משותפים מאחר והיא לא יכולה להרות. היא רוסיה ואנחנו גרים בשנים האחרונות ברוסיה. הבעיה היא שהיא נפרדת ומתחילה ריב כל יומיים שלושה. ריב הוא ״הפקה גדולה״ ובדרך כלל זה לא מסתכם בויכוח קטן או איזה דיאלוג כי אם קללות ופרידה. התופעה התחילה ממש בשנה השניה של הנישואין והולכת ומחמירה. אני נשוי בפעם שניה ויש לי 3 ילדים. היא מאשימה אותי בחוסר היכולת שלה להרות ( למרות תוצאות של בדיקות רפואיות ). היא עורכת דין בהשכלתה אבל מעולם לא עבדה כלל.
יש לה התפרצויות זעם מלוות בצעקות , בכי , תסכול , כאבים בכל הגוף, קשיים בנשימה. חרדה גדולה, מכה את עצמה ורוצה ״לצאת מהגוף שלה״ ו״ לשים את הראש בארון״ כדבריה. אני בתחילה התווכחתי בחזרה אבל הבנתי שזה לא עוזר. לאחר מיכן הייתי אדיש להתקפות המילוליות הקשות שלה , לקללות שלי ובני המשפחה שלי , השנאה והכעס כלפי כל העולם.
כיום אני שוקל ברצינות להרים ידיים ולהפרד מימנה למרות שאני אוהב אותה וכואב לי לראות אותה. היא מאוד אנטיליגנטית ולומדת כל הזמן על זוגיות ונישואין ועל רפואה יחד עם זאת היא טוענת שהיא חולה ומערכת העצבים שלה מעורערת והיא תמיד מאשימה את האחרים בזה שהרגיזו אותה או עשו משהוא לא טוב. מספר פעמים היא הזמינה משטרה הבייתה לדוגמא בפעם האחרונה על כך שלא הנמכתי את הווליום מספיק במחשב הנייד בחדר שבו צפיתי בסרט שקט. מאחר ואני אורח במדינה זה מאוד חמור.
אני ״הולך על ביצים״ בבית לא עונה לה בויכוחים רק מקשיב. סופג את העלבונות ונותן לה לשחרר את הכעס אבל מידיי יומיים זה חוזר שוב ומתחיל מהסיבה הכי שטותית.
אני משוכנע שהיא חולה במחלה נפשית כל שהיא , היא לא בקשר עם מעט הקרובים שלה ואין לה כמעט חברים מאחר והיא מנתקת קשרים.
כשהיא רגועה היא מאוד טובה ואוהבת לעזור לאנשים וגם כלפיי. היא אימצה בת לאחרונה.
אני קורא על הנושא ומנסה לתמוך בה ולעודד אותה כי הבנתי שזה לא משהו שבא ממני לאחר שעשיתי ניסויים: הנמנעות מכל דבר שישמש כטריגר לכעס שלה אבל זה עדיין קורה. התחלתי לנהל יומן ולרשום את הסיבות לפרוץ הריב ואני רואה שהתירוץ משתנה מפעם לפעם ואין לו בדרך כלל כל אחיזה במציאות. למשל היום על זה שהשקית של תפוחי האדמה שקניתי בשוק היתה מלוכלכת. ועל כך החליטה שאנחנו נפרדים כי אני לא בעל טוב בשבילה.
קניתי שהדירה נוספת שאני מתבודד בה מספר עמים עד חלוף הזעם.
היא לא מאמינה ברפואה מודרנית ועל כן לא תפנה לטיפול. כמו כן לא חושבת שהבעיה אצלה אבל אחרי מאות פרידות זה כבר ברור לי ולכל משפחתי הסובבת אותי. כולם כאחד ממליצים לי להתגרש מימנה רק שאני מרגיש אחריות לא לנטוש אדם חולה שאני אוהב אותו. אני מאוד חסון מודע ויחד עם זאת גם אני קרוב לנקודת השבירה שלי. עזבתי עבודה וקריירה בארץ כדי להיות איתה ולתמוך בה ועל כן מצבנו הכלכלי גם הוא מושפע לרעה. אני פונה לכל מי שיש לו רעיון ועצה מה לעשות ,אשמח לשמוע תגובות. זאת לי הפעם הראשונה שאני כותב לפורום כדי להתייעץ מאחר ואני מבודד כאן. תודה מראש. ג׳ו.