אני אנסה לספר בקצרה.
אני החברה השנייה שלו. לצערי הוא עדיין אטום מהאהבה הראשונה שלו.
הוא היה איתה מילדות 3 שנים ובגלל שהוא נשר מהלימודים, אבא שלה לא אהב אותו בגלל זה והרחיק ביניהם. למרות זאת הם עדיין שמרו על קשר אבל התנתקו לאט לאט בגלל אבא שלה. זה שבר לו את הלב ועוד יותר שבר אותו לשמוע שהיא התחתנה.
הוא סיפר לי את הכל בזמן שניהלנו שיחת נפש עמוקה.. זאת הייתה שיחה שלא רציתי להפסיק.
למרות שעברו כמה שנים הוא עדיין אטום ונראה שהוא עצוב כל הזמן. אני נותנת לו אהבה ומנסה לעזור לו אבל הוא פשוט לא משתנה.
התרגלתי לזה שהוא בקושי יוזם ובקושי מראה אהבה.
יש רגעים שהוא פשוט מתחנן שאני יאמין שהוא אוהב אותי ומפחד שאני יעזוב אותו. אבל אני רוצה אותו בכל הלב והנשמה ובעצם אני זאת שמפחדת לאבד אותו. הוא לא צריך לפחד כי אני לעולם לא יעזוב אותו.
זה קשה להיות במצב הזה.. הוא שותק כל הזמן, לפעמים מעדיף לשחק במשהו במקום לדבר איתי, רוב השיחות הוא שותק או מפסיק את השיחה ב"אני רואה" לפעמים הוא נעלם לימים בלי לדבר איתי בכלל. . אני כ"כ אוהבת אותו, כואב לי מרוב אהבה. וגם כואב לי לתת יותר מידי ולא לקבל בחזרה.
אני לא יודעת איך לעזור לו יותר מזה ואולי אני לא עושה את זה נכון..
כואב איתו לפעמים וכואב בלעדיו. . מה אני יעשה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות