בזבזתי את כל הנעורים שלי, איך להציל את מה שנשאר מהם?

היי לכם.
קודם כל קצת על עצמי.
אני בחורה נורמלית בת 19 אני חברותית, אני די מגניבה ועמוקה מאוד.
יש לי חברות, עבודה, חיים, לימודים ומשפחה. אני אולי מנסה להיות מיוחדת ושונה, אבל בשורה תחתונה אני סטנדרטית, נחשבת לשפויה ואפילו יותר. יש הרבה אנשים שמנסים להתחבר איתי ורוצים בקרבתי, יש לי חברות טובות שאני מספרת להם הכל, אני די בטוחה בעצמי (קצת פחות במקומות חדשים אבל בסה"כ סבבה) ויכולה הרבה פעמים להוביל וליזום.
עד כאן הכל בסדר. אבל יש לי בעיה. עד היום לא סיפרתי על זה לאף אחד.
המודעות העצמית שלי די גבוהה אז אני מבינה בדיוק את החומרה של הבעיה.
יש לי תלות רגשית ברמה די קשה. מאז גיל שלוש עשרה בערך, אני מחפשת בכל סביבה את האדם שהכי מוצא חן בעיני ומתחילה לבנות עליו. (לפעמים לא בקטע רומנטי בכלל. יותר בקטע רגשי) אני פשוט רוצה לעשות עם האדם הזה שיחות נפש, להתקרב אליו, להיות החברה הטובה ביותר שלו. אני חושבת עליו שאני קמה בבוקר ושאני הולכת לישון, ובעצם במשך כל שעות היום, אני מנסה לפגוש אותו במקומות אקראיים ולהזכיר לו את קיומי, והכי חשוב לגרום לכך שהאדם הזה יאהב אותי.
אני מצליחה. כי אני אדם חזק ואם אני רוצה משהו אז הולך לי. (בפעמים הבודדות שלא הצלחתי פשוט ירד לי מהר מאוד מהאדם). בדר"כ זה אנשים שמאוד קשה להתחבר אליהם ולחדור אליהם, וזה כנראה גם מה שנותן לי טעם בזה.
אני לא אומרת שזה כזה שלילי, כי ככה השגתי את החברות הכי טובות שלי כיום. ראיתי את הבחורה הכי מגניבה בשכבה, והחלטתי שהיא הולכת להיות החברה הכי טובה שלי ויהי מה. אני לא אגיד שזה היה קל להכנס לכזאת חברה, אבל הצלחתי וכיום היא החברה הכי טובה שיש לי ושהייתה לי אי פעם. כמובן שאחרי שהשגתי את המטרה, הלב שלי ישר עבר לאדם חדש.
עכשיו אחרי שקרה לי את זה עם מורות, חברות, אנשים מהעבודה, בנות מבית ספר ועוד כבר למדתי מהניסיון.
עכשיו יש לי את הקטע הזה עם מישהו בעבודה ונשבר לי. הבנ"א דוחה וזה אחד מהאנשים שבחיים לא הייתי רוצה בסביבה שלי אי פעם. אבל הלב שלי. אוף איתו כבר.
זה מגיע לרמה מפגרת, והמוח שלי כבר מתפחלץ.
אני מתחילה לשנוא את עצמי ואת הרגשות שלי.
וכן. אני יודעת איך לצאת מה"קראש" (זה קראש? אולי. כבר התסתבכתי קשות ) על אדם לא רצוי. אני כבר עם ניסיון של שנים, ולימדתי את עצמי טיפים.
הבעיה היא שברגע שאני יוצאת מההדלקות על מישהו, הלב שלי לא יכול להיות חופשי. יומיים של שלווה נפשית ואופס בלי לשים לב אני בקטע על מישהו חדש והגלגל חוזר על עצמו.
אני מודעת לעצמי ומבינה שזה נובע מחוסר ביטחון עצמי, ומחוסר שלמות עצמית. אני תמיד רוצה למלא משהו בתוכי, וחושבת שזה יתמלא על ידי האדם הנכסף ברגעים בודדים של אושר מזויף, אבל זה לא אמיתי. אני יודעת שחסר לי אהבה ונדמה לי שזה ימלא אותה אבל עובדה שזה לא.

באיזשהו שלב חשבתי שזה שיגעון של גיל ההתבגרות והתפרצות יתר של רגשות שיעברו עם הגיל, אבל זה פשוט לא קורה.

פתאום קלטתי שעוד מעט אני בת 20. אני רוצה לחיות חיים נורמליים. אני בזבזתי כבר את כל השנים היפות שלי על רגשות חסרי טעם. הפסדתי רגעים מדהימים בזמן שהלב שלי היה שקוע באנשים שלא שווים את זה.
רוצה להיות משוחררת. חופשיה. חיה את החיים כמו שהם ולא כבולה אחרי אנשים ומה הם מרגישים כלפי כל היום.
אני לא מצליחה. המוח שלי לא מצליח להתגבר על הלב. לא משנה מה אני מנסה לעשות.

אני נורמלית? זה יעבור לי מתי שהוא? או שאני צריכה ללכת לטיפול? אבל אם כן יהיה לי מאוד קשה לחשוף את זה בפני מישהו, יש לי חזות של אדם מושלם ויודע כל, מהאלה שתמיד מייעצים, תומכים ונותנים את הלב שלהם לאחרים, אני לא מסוגלת לגלות חולשה ועוד כזאת ענקית.

אני אשמח מאוד אם תעזרו לי. כי כבר בוער לי הלב.
תודה :)