אמא שלו נכנסת לנו לזוגיות, לא משנה כמה אני מנסה לרצות אותה אף פעם זה לא מספיק

אני וחבר שלי כמעט כשנה בזוגיות. חייבת לציין שהיא מדהימה. מבחינת תקשורת, מבחינת אינטימיות, מבחינת אהבה אחד לשני.
אני הייתי הראשונה שלו, והוא שלי. וזה אומר גם מבחינה מינית וגם מבחינת החברה הראשונה שהוא הביא הביתה והחברה הראשונה שהייתה לו. אני באמת חושבת שזכיתי, ומעבר לזכיתי שמצאתי באמת את החצי השני שלי. אני מרגישה שאנחנו משלימים אחד את השני. שביום יום הוא לא מרגיז אותי, ולא מעצבן אותי אלא רק גורם לי לאהוב אותו יותר, תומך בי תמיד ואוהב.
כאשר התחלנו לצאת לאחר חודש אמא שלו לקחה לו מדי פעם את הטלפון והראתה התעניינות לדוגמא: "מתי את באה אלינו?", "מתה כבר להכיר אותך, אם הוא מביא חברה הביתה ומאוהב כמו שהוא את חייבת להיות מושלמת".
חייבת לציין שאין לו אבא, ואח בן 15. כאשר באתי אליו אמא שלו התייחסה אליי די יפה, התעניינה להכיר ולדעת. אך לאחר תקופה שהיא ראתה שהקשר נעשה די רציני, שזה לא סתם אהבה חולפת של פעם ראשונה מצידו ומהצד שלי התחילו להגיע רמיזות.
"אם תראה לה יותר מדי שאתה אוהב אותה היא תפגע בך" - כשבחיים לא נתתי אפילו סיבה אחת שתגיד את זה כי אני עושה מעל ומעבר בשבילו.
"מתי אתה בא הביתה לבד?", "אין לנו כבר זמן איכות ביחד". רבה איתו בטלפון, לא מתייחסת אליו כרגיל.
היינו בזמן הצבא אז והיה לנו רק את הסופי שבוע להיות ביחד, אך כאשר אני אצלו אין לנו פרטיות. אנחנו כל הזמן אצל המשפחה המורחבת שלו בארוחות שישי שבת, ומשחקים עם אח שלו לאורך כל השבת על מנת שירגיש שבאמת אנחנו נמצאים עם המשפחה שלו ולא ירגיש מצפון. הוא מאוד רגיש לגבי המשפחה שלו כאשר הוא מרגיש שהוא לא נמצא איתם מספיק.
לאחר מכן הגיעו הריבים(וכל הריבים הם רק לגבי אמא שלו) הלכתי איתם לקניות לעזור להם, כי אני אצלו שישי שבת והיא אמרה לו: "זה לא כמו שכשאנחנו לבד".?
לא משנה מה אני עושה על מנת לתת לה הרגשה שאני באמת עם המשפחה שלה, היא עדיין תרצה את הפרטיות ואת הלבד.
לאחר שאני השתחררתי מהצבא והוא עדיין בצבא, זה הגיע ליותר גרוע. אנחנו עושים שבת אצלו שבת אצלי, בגלל שידעתי שלאמא שלו יש בעיה ורוצה שהוא יהיה יותר בבית באתי לקראתו ויצא שאמרתי לו שיעשה שבת לבד בבית ושניפגש שבוע לאחר מכן.
גם זה לא היה מספיק לה כי אחרי שהוא אמר שהוא הולך אליי לשבת היא רבה איתו וכל הזמן עושה לו מצפון, " מה אתה חושב שאח שלך הקטן לא צריך אותך? משעמם לו לבד". הגעתי למצב שכל דבר הכי קטן שאני רוצה לעשות אני מנסה להתחשב במה היא תרגיש.
אומרת לו שיבלה את חמישי איתם, שילך הביתה מוצאי שבת.. והיא רק הורסת את הקשר שלנו כי הוא הגיע למצב שהוא אמר שהוא צריך להיות עם המשפחה שלו יותר כי אחרת הוא יאבד אותם.
אמרתי לו שמשפחה אי אפשר לאבד, ושהיא לא מקבלת את העובדה שיש לו חברה. כל פעם כשאנחנו בבית היא לא מפסיקה לקרוא לו, כשאנחנו יוצאים לא מפסיקה לשאול ומתקשרת מתי אנחנו חוזרים. ואם יוצא שאנחנו יוצאים איתה למסעדה היא לא מדברת כי היא מרגישה שזה לא אותו דבר כשאני איתם.
והפעם זה הגיע למצב שאני כבר לא יודעת מה לעשות, היא אמרה לו - היא מרחיקה אותך מהמשפחה שלך, תבחר או בה או בנו המשפחה שלך. מן הסתם שהוא נשבר, ונפרד ממני ואמר שהוא לא יכול להמשיך ככה כשאמא שלו לא מסתדרת איתי. כל המשפחה המורחבת שלו אוהבת אותי והיא היחידה שלא, מהסיבה שאני מפריעה לה.
אצלי בבית זה לא ככה וזה אותו מצב, הורים גרושים ואח בן 14 ואמא שלי לא מתנהגת ככה.
לאחר הפרידה של כמה שעות חזרנו, אך אמרנו שננסה למצוא פיתרון. אמרתי לו שהפיתרון הוא שאני אפתח עם אמא שלו את הכל ושתפסיק עם הצביעות שלה שהכל היא אומרת לו מאחוריי הגב. היא קונה לי מתנות, אומרת שהיא אוהבת אותי אבל אחר כך גורמת לו לבחור ביני לבינו.
אני מרגישה שבקשר שלנו הוא מאוד בוגר אך ליד אמא שלו הוא ילד שמפחד ממנה, היא נוטרת טינה ולא תדבר איתו אם צריך ללא חשש.
אני לא יודעת איך יהיה אפשר לסדר את זה כי לא משנה כמה אני מנסה לרצות אותה אף פעם זה לא מספיק מבחינתה. זה מגיע למצב שאני בקושי רואה את חבר שלי ואם אני מתקשרת היא אומרת לו שאנחנו מדברים יותר מדי בטלפון ושזה אובססיביות.
אני מתחילה לחשוש לעתיד שלי איתו, אני רואה אותו בתור בעלי לעתיד והחצי השני שלי. באמת מרגישה את זה! אבל מרגישה שזה יזיק לנו לעתיד ומזיק כבר עכשיו.
כי אם על זה היא עושה לו בעיות מה יהיה בעתיד כשנרצה לעבור לגור ביחד?
היא מחממת את אח שלו נגדו ואומרת לו שהוא צריך לבחור בין החברה למשפחה. לא יודעת מה לעשות, אנחנו מאמינים שאפשר למצוא פיתרון. השאלה איזה? האופי שלה לא ישתנה.